 
|
שיר הזאבים
מאת: אברי שחם 23/08/12 (19:12)
כאשר הייתי בכיתה ד' בבית הספר העממי בהונגריה, הצטרפתי לתנועת-הצופים. בגלל החוקים האנטישמיים, היהודים אולצו להקים מסגרת נפרדת וכך נהייתי גם אני צופה מן המניין בגדוד מס' 311 ע"ש וורושְמאַרטִי, אליו השתייכו יהודים בלבד. בימי א' ערכנו טיולים בהרים ובקיץ יצאנו למחנה. אנו, בני השכבה הצעירה ביותר, נקראנו גורי-זאבים והשתייכנו ללהק 'האַטי' (כשמו של הפיל ב"ספר הג'ונגל" של קיפלינג). המנוננו היה "שיר הזאבים", מאת משוררה הלאומי של הונגריה, שאַנדוֹר פֶטוֹפִי. המשורר כתב בעצם צמד שירים. בן זוגו של שיר זה הוא "שיר הכלבים", בו מסופר על הכלבים המפונקים, החיים בבטחה בבית חם, אוכלים שיירים משולחן בעליהם ומקבלים באהבה ובליקוק רגלו של אדוניהם גם הצלפות שוט הנובעות מהתפרצויות כעס חולפות. תנועת הצופים לא הייתה ציונית, אבל המסר בשיר - שחוברה לו גם מנגינה - השפיע עליי עמוקות, הפך לסיסמתי כאשר הצטרפתי לתנועת נוער ציונית והחלטתי לעלות ארצה אחר השואה. אני ממשיך לפזמו עד היום. שירו של פטופי בתרגום חופשי:
הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.
רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן
גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.
|
 |
|
||||||||||||||||||||||
| © כל הזכויות שמורות לפרשן 2021 |
בניית אתרים
|