מס' צפיות - 195
דירוג ממוצע -
שובה של הדאלאס
אין ספק שאופרת הסבון הראשונה ששודרה בישראל הייתה "דאלאס". במקור, "דאלאס" כלל לא היתה אמורה להיות סידרה עונתית, ובטח לא אחת שתשרוד על המסך במשך 14 עונות (מאז 1978 ועד 1991). היא שודרה לראשונה ב-2 באפריל 1978 ב-רשת האמריקנית החשובה cbs כמיני-סידרה של חמישה פרקים בלבד, אולם הרייטינג הגבוה והבאזז המרשים שיכנעו את הרשת כי יש לה בידיים זהב. בימים אלו היא חוזרת לסיבוב נוסף בגרסה חדשה ונוצצת
מאת: רועי אורן 04/08/12 (00:30)

אין ספק שאופרת הסבון הראשונה ששודרה בישראל הייתה "דאלאס".

במקור, "דאלאס" כלל לא היתה אמורה להיות סידרה עונתית, ובטח לא אחת שתשרוד על המסך במשך 14 עונות (מאז 1978 ועד 1991).

היא שודרה לראשונה  ב-2 באפריל 1978 ב-רשת האמריקנית החשובה cbs כמיני-סידרה של חמישה פרקים בלבד, אולם הרייטינג הגבוה והבאזז המרשים שיכנעו את הרשת כי יש לה בידיים זהב.

בספטמבר 1978 חזרה לעונה שנייה, שכבר כללה 24 פרקים, ובשלב מסוים אף היתה לתוכנית הנצפית ביותר באמריקה.

"דאלאס" דורגה כאחת מ-100 הסדרות הטובות אי פעם בדירוג של המגזין "טיים" ב-2007; הפרק הרביעי של העונה הרביעית, שבו נחשפה זהותה של היורה בג'יי.אר, השיג שיא צפייה בארה"ב ודורג ראשון בכל הזמנים עם כ-41.5 מיליון צופים, שייצגו כ-53 אחוזים ממשקי הבית. שנתיים לאחר מכן הסידרה "מ.א.ש" עקפה את "דאלאס" ושברה את השיא.

הסידרה עסקה בתולדות משפחת יואינג העשירה שמתגוררת בעיר דאלאס אשר במדינת טקסס.

היא שאבה מאפיינים רבים מעולם המערבונים - חוות גדולות, בקר, כובעי בוקרים, מבטאים טקסניים מגוחכים, כוחנות ויזמות אמריקנית.

בתוך כל זה שילבו הכותבים התרחשויות שיצרו אופרת סבון משובחת - תככים ומזימות, מין, אהבה ושנאה, וגם את מיטב האופנה של שנות ה-80, כולל בגדי ים מינימליים ושמלות נוצצות.

הפתיח המוסיקלי הדינמי, שהלחין ג'ראלד הימל והתנגן על רקע התמונות של העיר דאלאס וסביבתה, יישמע לכם מוכר גם אם לא ראיתם אותה מעולם.

לצופי הטלוויזיה של היום קשה להבין את חדשנותה של "דאלאס".

ב"ניו יורק טיימס" הגדירו את השפעתה כ"נקודת מפנה תרבותית", מאחר שהיתה כל כך שונה ממה שהוצג עד אז בטלוויזיה.

אופרות סבון שודרו עד אז רק בבקרים, אולם "דאלאס" הותאמה לשעות הערב וגם שברה את הכללים בכך שהתמקדה בעשירים, ובייחוד בדמותו המרושעת של ג'יי.אר. "דאלאס" הציגה סוג חדש של מיליונרים. היא השפיעה במובן מסוים על כל אופרות הסבון שנוצרו אחריה - "שושלת", "נוטס לנדינג", "מלרוז פלייס" ו"רמת אביב ג'" המקומית - כולן היו בנותיה.

סיפור המסגרת עסק במאבקי הכוחות בין משפחות יואינג ובארנס, שמסתבכים כאשר בפרק הראשון פאם בארנס (ויקטוריה פרינסיפל) התחתנה במפתיע עם בובי, הבן הצעיר במשפחת יואינג.

מעברה של פאם לחווה כרעייתו של בובי הכעיסה את ג'יי.אר, שתיעב את בני משפחת בארנס וניסה בעקביות לחתור תחת מערכת היחסים של הזוג. בנוסף, אחיה של פאם, קליף בארנס, שירש מאביו את שנאתו ואת כעסו על בני משפחת יואינג, היה בעמדה דומה לזאת של ג'יי.אר בכל הקשור לזוגיות שלה עם בובי.

למרות שהפרקים הראשונים התמקדו בדמותו של בובי ובזוגיות עם פאם, ככל שחלף הזמן הפך ג'יי.אר התחמן אך הכריזמטי לדמות המרכזית. הדבר גם מתבטא בכך שג'יי.אר הופיע בכל 357 הפרקים של הסידרה. דמות נוספת שהפכה לדומיננטית למרות שלא הוצגה בחמשת הפרקים הראשונים כמרכזית היתה סו אלן יואינג, אשתו האלכוהוליסטית, התככנית והסובלת של ג'יי.אר.

                                       הסוף המר של הסדרה

ההצלחה הגדולה של "דאלאס" נבעה בין השאר מהסיומים המותחים במיוחד (cliffhangers) של פרקי סיום העונה.

כך,למשל,הפרק האחרון בעונה השלישית, "בית מפולג", נגמר עם התהייה המיתולוגית "מי ירה בג'יי.אר?"

היוצר דיוויד ג'ייקובס דרש שיכתבו תסריטים שונים לפתיחת העונה הרביעית, ואחת האפשרויות היתה להרוג את דמותו של ג'יי.אר אם המו"מ עימו יתפוצץ.

בעונה הרביעית התוודתה קריסטין שפרד, אחותה של סו אלן, במהלך שיחה ביניהן כי היא זו שירתה בבעלה.

למרות זאת ג'יי.אר לא דיווח עליה לרשויות, לאחר שהתברר כי היא בהריון עם כריסטופר, שהפך לבנם המשותף של בובי ופאם יואינג. מבולבלים? גם אנחנו.

תפנית עלילתית נוספת נמשכה שנה שלמה. בסיום העונה השמינית ב-1985 הרגו היוצרים את בובי יואינג, לאחר שהשחקן פטריק דאפי עזב מתוך שאיפה לפתח קרירה עצמאית.

הרייטינג החל להידרדר, ובסיום העונה התשיעית היא ירדה למקום ה-11 במדד נילסן האמריקני. דאפי ו"דאלאס" החליטו להתאחד מחדש. לאור העובדה שבובי נהרג עונה קודם לכן, האופציות להחזרתו היו מצומצמות.

הפתרון העלילתי שנבחר הראה בפתיחת העונה את אשתו פאם מתעוררת משינה ופוגשת במקלחת את בעלה החי. למעשה העונה התשיעית כולה היתה חלום של פאם ולא התרחשה מעולם, והעונה העשירית למעשה ממשיכה את אירועי העונה השמינית.

אחרי 14 עונות ו-357 פרקים, הרייטינג של "דאלאס" כבר היה בקרשים.

 מהתוכנית הנצפית ביותר בתולדות הטלוויזיה היא הפכה לסאגה טרחנית עד כדי גיחוך שדישדשה באזור המקום ה-60 בטבלת הדירוג בארה"ב.

ב-1996 קיבלו המעריצים פתרון לסצנת הסיום של הסידרה, שבה הסתגר ג'יי.אר בחדרו ונשמעה ירייה - בסרט הטלוויזיה שנקרא "דאלאס: שובו של ג'יי.אר" התברר כי ג'יי.אר לא ירה בעצמו אלא במראה, הוא עבר להתגורר בלונדון וחידש את מאמציו להשתלט על חברת הנפט המשפחתית.

                                הגרסה החדשה של הסדרה

עכשיו הם חזרו אלינו.

"דאלאס" 2012 לא מצליחה לדגדג את ההצלחה המקורית - סידרה שבימי טרום הכבלים והלוויין ריכזה סביבה את כל העולם. אנשים היו משנים תוכניות כדי לא להחמיץ את המפגש השבועי עם ג'יי.אר; בקיבוץ גנוסר אפילו הזיזו את אספת החברים הקבועה משבת לראשון בגלל שידור הסידרה (ואז חזרו להיפגש בשבתות כשהסידרה עברה לימי ראשון). מה הפך את "דאלאס" לכזאת סידרה בלתי נשכחת? ב"ניו יורק טיימס" סיכמו את זה כך: "לא היו אז הרבה תוכניות לצפות בהן, ושום דבר אחר בטלוויזיה לא היה כזה עסיסי ומלא חיים".

                                    עלילת הסדרה החדשה

"דאלאס" מודל 2012 היא אחת הסדרות החמות של הקיץ.

 יחסי ציבור ורייטינג נאה הם דבר אחד, אך הביקורות האוהדות אינן עניין של מה בכך.

עם שידור פרק הפתיחה, המבקרים קיבלו בברכה את משפחת יואינג, ותיקים כחדשים, ובישרו כי אכן יש חדש תחת השמש הטקסנית מעל חוות סאות'פורק. היוצרים והכותבים סיפקו את הסחורה.

מלבד העלילה, הכוללת אלמנטים מודרניים דוגמת שימוש במקורות אנרגיה ירוקים ולא רק התעסקות בקידוחי הנפט, הסידרה הצליחה להעביר את הדרמה המשפחתית הבלתי פוסקת בלי שתיראה מנותקת מהמציאות.

 הליהוק הנוסטלגי של לארי הגמן, פטריק דאפי ולינדה גריי הוכיח עצמו כבלתי נפרד מהנוף של "דאלאס", אך עדיין לא פגם בבניית הדמויות הצעירות, במה שהבטיח שאכן יש עוד סימני חיים במותג המהולל.

הנוכחות של שלושת השחקנים המבוגרים היא שנותנת את הטון לקו שבו פוסעת התוכנית, אך הסיפור האמיתי הוא שהם רק חלק קטן ממנו - ופה למעשה טבוע הכוח של "דאלאס" החדשה כסידרת דרמה בת זמננו. בניגוד לעיבודים מחודשים דוגמת "הוואי חמש אפס" או "בברלי הילס 90210", כאן מכבדים יותר את העבר ולא רק מתרפקים עליו בקריצות מתוזמנות היטב. ברור שלשלושה אין יותר מדי הצעות לשחק בגילם במופלג, ובכל זאת הם משתלבים באווירה הרעננה של סאות'פורק בלי להאפיל על יורשיהם.

באותה נשימה, לא היה זה מופרך כי גיבורי עבר, למשל קליף בארנס או הדודנית הצוהלת לוסי יואינג, השתלבו גם הם בסצנות ספורות, כדי לשמר את רוח המשפחתיות המבוססת של הסידרה. גם כאן, הם לעולם לא המנוע אלא עיטור נחמד לטובת הצופים הבוגרים. חתונות, בגידות, התמכרויות, מניפולציות וכל היתר הם במרכז העלילה כמתבקש. ג'וש הנדרסון (ג'ון רוס) וג'סי מטקלף (כריסטופר), שניהם בוגרי "עקרות בית נואשות", לחלוטין שוחים בבריכה מוכרת ועושים עבודת משחק לא רעה בכלל.

 

 

הכותב הוא אני כרגע סטודנט לתקשורת אשר כותב בנושאים שונים מספורט ועד רווחה ואקטואליה . כרגע אני לומד באוניברסיטה הפתוחה (אולי זה ישתנה בעתיד)

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר