בפאתי הכפר פונדק קט

מאת: שנדור פטפי

בפאתי הכפר פונדק קט,

לנהר הסאמוש הוא חרג,

רואה היה את עצמו בו, כבמראה,

אם הליל לא היה קרב ובא.

הלילה מתקרב,

העולם משתתק,

המעבורת נחה במעגנה,  

החושך מחריש בתוכה.

אך הפונדק אכן מרעיש!

הצמבליסט על הכלי שלו מקיש,

הבחורים שואגים,

החלונות כמעט זעים.

"פונדקאית, מחמלי,

את הטוב ביינך הביאי,

שיהיה עתיק כסבי,

ולוהט כמו אהובתי!

נגן יא צועני, הפלא בנגינה,

בריקוד נפשי חפצה,

ארקוד עד שייגמר כספי,

אחולל עד שתפרח נפשי!"

מקישים באשנב:

"אל תרעישו כל כך,

הגביר שלח את המסר הזה,  

כי עלה על יצועו, לישון מתאווה."

"שהשד ייכנס באדונך,

ואתה לעזאזל לך לך!...

אף-על-פי-כן, נגן נא צועני,

אפילו במחיר חולצתי!"

שוב מגיעים, מקישים:

"הסו עם הבילויים,

תברך אתכם ההשגחה,

אימי המסכנה חולה."

איש מהם אינו עונה,

מסיימים ללגום את המשקה,

את הנגינה מפסיקים,

והביתה הולכים הבחורים.

(אוגוסט 1947)

השיר במקור