העצמה נשית ואחוות נשים נתפסות לעתים כססמאות בלבד, אולם גם לגברים ברור שמערכות יחסים בין נשים הינן משמעותיות במיוחד, אולי לאור העובדה שקל יותר למין הנשי להתחבר לרגשות מוגדרים ולעולם הרוחני. לאחרונה העלתה קבוצת התיאטרון תהל את המחזה "קיץ אחרון" שכתבה המחזאית האמריקאית ג'יין צ'יימברס, וזאת בהמשך לשתי הצגות שהעלתה הקבוצה מאז פברואר 2011 - "בעקבות הזמן האבוד" ו"לצאת נקי". יוזכר, כי הקבוצה פועלת תחת ניהולה של עמותה בעלת הנהלה ציבורית, והשחקנים הצעירים המשתתפים בהצגות הינם שחקנים בוגרי ביה"ס לאומנויות הבמה בית צבי, כאשר מטרת הקבוצה היא להעלות מחזות שלא זוכים לבמה במסגרת התיאטראות הרפרטואריים.
צ'יימברס כתבה את "קיץ אחרון" בראשית שנות השמונים, והיא נחשבה לאחת מנושאי הדגל של המחזאות ההומו-לסבית באותה התקופה, שבה הפתיחות בחברה לקהילה ההומו-לסבית והסובלנות כלפיה לא הייתה דומה לזו שבימינו. יחד עם זאת, גם כיום ישנם לא מעט מקרים שבהם גברים ונשים כאחד נמנעים מחשיפת זהותם המינית עקב החשש שהדבר עשוי להשפיע על מהלך חייהם באופן בלתי הפיך, ואין ספק שהדרך לשיוויון בחברה עדיין ארוכה. המחזה הועלה בשלושת העשורים האחרונים ברחבי העולם וזכה להצלחה בעיקר בקרב תיאטראות מקומיים ותיאטראות במסגרות לימודיות. על מנת ליצור הזדהות בין הקהל הרחב לבין הדמויות במחזה, צ'יימברס בחרה לעצב כל דמות באופן מדויק, כאשר מרביתן עונות לסטריאוטיפים מוגדרים וברורים לעין, והדבר מעניק למחזה נופך קומי מסוים.
עלילת המחזה מתארת את סיפורן של שבע נשים לסביות - ליל, ריי, קיטי, ריטה, דונה, סו ואנני - שנפגשות במפרצון קוד במסגרת מסורת שאימצו לעצמן מדיי קיץ. אל המקום מגיעה במקרה אווה, הטרוסקסואלית אשר נמצאת בעיצומם של הליכי גירושין, והמפגש של שבע הנשים עמה חושף את מערכות היחסים בין הנשים - מחברות ועד לאהבה, תוך עיסוק בסוגיית החיים והמוות.
עד כה הבחירות של קבוצת התיאטרון כללו מחזות בעלי תכנים שנוגעים יותר לקהילה ההומו-לסבית, והדבר היווה נושא מרכזי במחזות אלו, אולם בחלק מהמקרים היה קל מאוד לבצע את ההיקש למערכות יחסים הטרוסקסואליות, והיה ניתן למצות מהמחזות שנבחרו גם נושאים נוספים. במרכז המחזה "קיץ אחרון", כאמור, עומדת מערכת היחסים בין שתי נשים - ליל ואווה, שהראשונה מביניהן נחשבת טורפת נשים שחוששת ממחויבות, ואילו השנייה נמצאת בהליכי גירושין מבעלה ונחשפת לראשונה ללסביות. יחד עם זאת, הבמאית איה שבא לא כיוונה את הזרקור בהצגה אל מערכת היחסים המינית בין השתיים, ולמעשה לאורך רוב ההצגה המגע הגופני ביניהן אינו רב, ובעיניי הבמאית הצליחה יחד עם צוות השחקניות להאיר את מערכות היחסים בין הנשים השונות ולעמוד על ההבדלים ביניהן, וכל זאת תוך עיצוב הצגה מרגשת ונוגעת ללב, שבסופה ניכר כוחן של הנשים כשהן בקבוצה מגובשת, תוך שהן תומכות זו בזו ומשמשות למשענת זו עבור זו. כמו כן, הבמאית ידעה לנצל בצורה המיטבית את חלל הסטודיו שעמד לרשותה, ויצרה מחיצה דמיונית בין המזח לבין דירת הנופש, והמעברים בין שני המקומות בהם מתרחשת העלילה הפכו לטבעיים בזכות השימוש המוצלח בתאורה שעיצבה הדס לוז, אך גם בזכות משחקן הטבעי והעקבי של השחקניות.
בהצגה משתתפות שמונה שחקניות, שכאמור, עושות עבודה מרשימה כקבוצה, אולם במרכז המחזה עומדות הדמויות של ליל ושל אווה, שאותן מגלמות ענת זמשטייגמן וליז רביאן בהתאמה. זמשטייגמן מביאה לתפקיד את החספוס הנדרש מהדמות, שנתפסת כשורדת וכגברית במידה מסוימת, והעניקה לה את האישיות באמצעות שפת הגוף הנוקשה והבחירה הקולית המתאימה. לעומתה, רביאן יצרה דמות עדינה ותמימה שחוותה שנים של החמצה, וכעת מעוניינת לחוות חיים מאושרים יותר. לרביאן יש יכולת נפלאה לעצב דמויות מעוררות הזדהות, והייחודיות שלה בעיניי כשחקנית באה לידי ביטוי בכך שהיא יודעת לאזן באופן מיטבי בין ההופעה החיצונית הכריזמטית ומלאת החן לבין תפקיד אופי מרגש.
סיון כרטשנר בתפקיד קיטי, רופאה אונקולוגית שפרשה מהמקצוע ועוסקת בכתיבה פמיניסטית, המחישה היטב את חששותיה מכך שתיאלץ להיחשף בציבור ביחס לנטיותיה המיניות, ובמשחקה היא הביאה לידי ביטוי את הקשיחות אך גם את השבריריות והרגישות שהובילו אותה לעזוב את הקריירה כרופאה. לצדה, תמר גוטמן בתפקיד ריטה, מזכירתה של קיטי והמאהבת שלה, יצרה דמות מרתקת ומלאת ניואנסים, תוך שהיא מקפידה על שפת גוף קפוצה שהתאימה לאופייה הפסיבי של ריטה.
אורלי טובלי בתפקיד סו נכנסה היטב לדמותה של הלסבית המבוגרת בחבורה, אשר חווה את משבר גיל העמידה, תוך שהיא מנהלת מערכת יחסים מזוכיסטית וסאדיסטית עם בת הזוג שלה, דונה, שאותה גילמה היטב טל נרובאי, תוך שהיא יוצרת דמות צווחנית, אינטרסנטית וחומרנית.
ליטל שמש בתפקיד אנני הביאה לידי ביטוי במשחקה את הקרבה החברית שהיא חשה לליל ואת אופייה הנמרץ, ולצדה שרון קנטור בתפקיד ריי, עיצבה היטב את דמותה של עקרת הבית האנטי-פמיניסטית, אשר עזבה את בעלה ואת ילדיה לטובת אישה.
סיכום : הצגה מקסימה ומרגשת בביצוע נהדר. מומלץ בחום!