[מאת : אורית גלילי צוקר, מומחית לפוליטיקה ותקשורת הכותבת בלוג תקשורת]

בחלוקה גסה של מפת העיתונות הכתובה כיום מייצג עיתון "הארץ" את עמדת השמאל-מרכז, "ידיעות אחרונות" את עמדת המרכז, שהיא גם בדרך כלל השתקפות הקונצנזוס הישראלי ו"ישראל היום" מייצג את עמדת הימין וכמובן את ראש הממשלה נתניהו. "מעריב"? הוא כבר כמעט לא קיים כעיתון.

כמה מוזר, מטריד ומדאיג היה לראות היום את העמוד הראשון המתלהם של ידיעות אחרונות בנוגע למחאת שחקני התיאטראות, אשר הודיעו כי יסרבו לשחק בשטחים שמעבר לקו הירוק. העיתון בחר כותרת כמעט על גבול ההסתה עם מאמר מתלהם ומתנהם של איתן הבר כנגד המוחים. בכך הכשיר העיתון של המדינה את ההתנפלות של ראש הממשלה על המחאה והמוחים בפתח ישיבת הממשלה.

הארץ, על פי המסורת של עיתון איכות דיווח על כך בעמוד הראשון בענייניות ובאיפוק, תוך שמירה על העקרון של הפרדה בין מסירת האינפורמציה לבין הדעה והפרשנות. מי מהקוראים שרצה גם בדעה, יכול היה למצוא אותה בעמודים הפנימיים ובעמודי המאמרים.

ישראל היום, מן הצד השני, הפתיע לטובה, וזה יכול אולי להסביר את הפופולריות ההולכת ומתגברת שלו על פי סקרי החשיפה מן החודש שעבר. העיתון בחר להביא בכותרת הראשית את שתי העמדות המנוגדות – זו של יהושע סובול, שגם משמש כותב אורח בעיתון, התומך באופן מוחלט וללא גמגום בחרם השחקנים.

סובול הסביר את עמדתו ברהיטות ובאופן משכנע לאורך כל יום אתמול בערוץ 2 (לחצו על התמונה) ו ב- 103 אצל ניסים משעל), על אף העוינות של חלקים מסוימים בתקשורת (אריה גולן, מגיש יומן הבוקר של רשת ב' – מה קורה לך?).

גם בעיני זוהי חובתם של אמנים להתריע על מציאות פוליטית לא מוסרית ומסוכנת – כך היה לפני שני עשורים במזרח גרמניה ובמזרח אירופה כאשר אמנים, סופרים, מוזיקאים, במאים, שחקנים ואנשי רוח הובילו את המהפכה כנגד המשטרים המדכאים.

לצדו של סובול – במיקום זהה ובהקצאת מקום שווה – הובאו דברי ח"כ אופיר אקוניס המתפקד ככרוז להשכיר בכל פעם שנדרש קול ימני מתלהם בכל תחום שהוא.

אז האם ישראל היום הוא הקונצנזוס החדש?