מס' צפיות - 8122
דירוג ממוצע -
מעגל הגיר הקווקזי / הקאמרי - ביקורת
מאת: אלעד נעים 15/08/10 (00:33)

בראשית דרכו המחזאי הגרמני ברטולט ברכט לא היה מהמחזאים האהודים בארצו, אלא בדיוק ההיפך מכך. כבר בשנות העשרים הוא הופיע ברשימת הנדונים למוות של היטלר, והמפלגה הנאצית ערב הבחירות הכריזו שיצירותיו של ברכט כמו גם יצירותיהם של יוג'ין אוניל ושל ברנארד שו, תהיינה מחוץ לתחום. בנוסף לכך, בעקבות הויכוח הציבורי שעוררה "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" ,האופרה שכתב יחד עם קורט וייל, ברכט החליט לברוח אל מחוץ לגרמניה, ומגיע עד לארה"ב, ולמעשה הוא חזר לגרמניה רק בשלהי שנות החמישים, וייסד את תיאטרון "הברלינר אנסמבל", אשר פעיל עד ימים אלו, ואף התארח לא מכבר בתיאטרון הקאמרי במסגרת הפקת "אופרה בגרוש". בימים אלו, יותר מחמישה עשורים לאחר מותו, הוא זוכה לעדנה מחודשת בתיאטראות בישראל, וזאת על אף שיצירותיו האפיות פונות לשכלו של הצופה ופחות לרגשותיו, ובכולן מובאת לידי ביטוי השקפת עולמו הסוציאליסטית והמרקסיסטית.

 

במסגרת שהותו בארה"ב ברכט קיבל הצעה לכתיבת מחזה אשר יוצג בברודווי, וכתב את "מעגל הגיר הקווקזי", אשר מועלה בימים אלו בתיאטרון הקאמרי. בזמנו המחזה לא התקבל בארה"ב בטענה שיש בו פרשנות פוליטית רבה, אולם לאחר שהועלה בגרמניה בהפקת ה"ברלינר אנסמבל" בשנות החמישים, לא עבר זמן רב עד שהועלה ברחבי העולם. בישראל המחזה הוצג לראשונה בתיאטרון חיפה בשנת 1962 בכיכובם של זהרירה חריפאי ושל חיים טופול, ומאז הועלה גם בתיאטראות האחרים, וטובי השחקנים בארץ לוהקו לתפקידים הראשיים וביניהם : ג'יטה מונטה, אבנר חזקיהו, יונה אליאן-קשת, יוסי בנאי ואחרים. לפני עשור לערך צפיתי ב"מעגל הגיר הקווקזי" בתיאטרון הבימה, והשתתפו בהצגה שחקנים מקבוצת הצעירים של התיאטרון דאז, אולם מעבר למספר הברקות בימוי ההצגה לא הייתה זכורה לי לטובה.

 

עלילת "מעגל הגיר הקווקזי" מבוססת על מחזה סיני מהמאה ה- 19 בשם "מעגל הגיר" ועל סיפור "משפט שלמה" התנ"כי. גיאורגי אבאשווילי, מושל בגרוזיה, נרצח, ואחיו, קאזבקי, תופס את מקומו. נטלה, אישתו של המושל, בורחת מפני המורדים, אולם היא נוטשת את בנה הקטן, מיכאל. גרושה, המשרתת, לוקחת את מיכאל תחת חסותה, ובורחת אל ההרים על מנת למצוא שם מקלט מפני המורדים, אשר מעוניינים לשים את ידם על היורש. היא מגדלת את מיכאל כבנה, ומנסה לשמור אמונים לארוסה, סימון חאחווה, עד שבלית ברירה נישאת לגבר אחר על מנת לשמור על כבודה. לאחר מספר שנים גרושה נקראת אל עיר הבירה על מנת לעמוד למשפט מול אימו הביולוגית של מיכאל, אשר מעוניינת בכסף שהוא עומד לרשת. יחד עם זאת, השופט בבית הדין הוא אצדק השתיין והעבריין לעת מצוא, אשר מונה לשופט במהלך ההפיכה בתור בדיחה, אך שם לו למטרה לעשות צדק עם העניים.

 

כאמור, המחזה שכתב ברכט מושפע ממשפט שלמה המוכר מהתנ"ך והמחזה הסיני "מעגל הגיר". במשפט שלמה הגיעו אל המלך שתי נשים, אשר ילדו בהפרש של מספר ימים. לאחר פטירת אחד התינוקות, החליפה אימו בינו לבין התינוק השני, ושתי האימהות הגיעו אל המלך בטענה שהתינוק החי הוא בנן. שלמה הגיע להכרעה בדרך יצירתית, בה ציווה לחתוך את התינוק לשניים, כך שכל אחת מהן הטוענת לאימהות תקבל חלק ממנו, ובעקבות זאת אימו האמיתית של התינוק החליטה לוותר עליו מתוך רחמים ובלבד שיחיה, ועל כן שלמה העביר את הילד לרשותה. ב"מעגל הגיר" מתוארת מחלוקת דומה בין שתי אימהות, שאחת מהן ילדה את התינוק, ואילו השנייה גידלה אותו, אך כאן דווקא האם המאמצת הייתה המושחתת שכן עשתה זאת מתוך רצון לזכות בירושה. באמצעות הצבת הילד במרכז מעגל ששורטט בגיר התברר שאימו האמיתית היא זו שלא הייתה מסוגלת למשוך אותו מחוץ למעגל משום שחששה לשלומו של הילד.

 

במחזה למעשה מוצג משל על התנהלותה של החברה מאז ומתמיד. ברכט מעורר שאלות רבות בקרב הצופים בעקבות אותה מחלוקת בין גרושה לבין נטלה, הנוגעת לזכות האימהות. כמובן, מיכאל אינו בהכרח ילד, אלא יכול להיות גם כל חפץ או רכוש גשמי. כמו כן, עלילת המחזה מעלה הקשרים רבים למעשיות ולסיפורי עמים שונים, וזאת באמצעות מצבים אליהם נקלעת גרושה במסע שלה אל ההרים, ובעקבותיהם היא רוכשת את זכות האימהות ואינה מקבלת אותה בירושה. לאורך כל המחזה ניכרת השפעה רבה של האידיאולוגיה הסוציאליסטית ואף הקומוניסטית, וברכט מציב את מעמד האצולה מול מעמד הפועלים, וברור לחלוטין באיזה מהם הוא מצדד. כאן בולט במיוחד מוטיב הצדק, ובאמצעות השופט אצדק ברכט מצליח להוציא את הצדק אל האור. ברם, מאחר שאצדק אינו מתאים בעליל להיות שופט, מה גם שהוא חוטא בעבריינות מעת לעת, נוצר כאן מצב בלתי אפשרי לכאורה, אשר מוכיח שעל מנת שהעניים יזכו בצדק, צריכים להתקיים תנאים יוצאי דופן. ובמה הדבר רלוונטי לישראל של ימינו? התשובה לכך ברורה מאליה, ונראה כי מחזותיו של ברכט, אשר מצליחים לגעת בטבע האנושי בדרך מיוחדת במינה, ימשיכו להיות רלוונטיים.

 

אודי בן-משה, אשר עומד בין השאר מאחורי הצלחות כגון : "הנפש הטובה מסצ'ואן", "הרטיטי את לבי" ואחרות, ביים הצגה מיוחדת במינה, מרתקת ושופעת המצאות יצירתיות. הוא מצליח להעביר את סיפורה הכואב של גרושה, את מסעה את תלאותיה באמצעות יצירת עולם עשיר של דימויים ע"י השחקנים, ומנהיג אנסמבל צעיר, מגובש ומקצועי. המחזה נפתח בפרולוג, אשר מנותק לכאורה מההצגה עצמה, ומסיבה זו בהפקות רבות החליטו לקצצו מההצגה, אולם בהפקה זו הוא אינו מוצג אך מופיע בתצורה אחרת, ומתוארת בו המחלוקת על האדמה תוך ביצוע הקשרים ברוח רלוונטית לימינו הנוגעים לסכסוך הערבי-ישראלי. עם זאת, לטעמי הדבר מנתק את הקהל במידה מסוימת מחשיבה מעמיקה עצמאית, וגם אם הכוונה ההתחלתית הייתה לקרב את הקהל הרחב אל רעיונותיו של ברכט, בעיניי לא היה בכך צורך, שכן הקהל האינטליגנטי מסוגל לבצע את הפרשנות בעצמו. בנוסף, הוא הצליח להביא לידי ביטוי באופן מרשים את הניכור, אשר הפך להיות מזוהה במיוחד עם מחזותיו של ברכט, ולמרות שהעלילה מתרחשת בקווקז הקהל הישראלי מצליח להזדהות עמה דרך דמותה של גרושה, אשר ניחנה באופי שונה בתכלית מזה של סביבתה, והיא מוכנה גם להקרבה עצמית כאשר מוטלים על הכף חייו של התינוק.

 

התרגום של רבקה משולח שנעשה בו שימוש לראשונה בהפקה תיאטרון הבימה לפני כעשור ממשיך להוות תרגום מוצלח, אם כי יצוין שחלק מהשירים הם בתרגומו של נתן זך. נדבך משמעותי במיוחד מההצגה הוא המוסיקה מקורית והעיבודים של קרן פלס, אשר כבר הייתה שותפה ליצירותיו הקודמות של בן-משה, והיא עשתה עבודה נפלאה, והמוסיקה משרתת את ההצגה מבחינה קומית-טראגית ומבחינה דרמטית, ומוסיפה נופך לכל ההתפתחויות בעלילה. טל בלכרוביץ', שהיה אמון על הניהול המוסיקלי ועל הניצוח, ורחל הוכמן שהייתה אמונה על ההדרכה הקולית, הביאו לביצועים מצוינים ומרגשים של הרכב השחקנים בדגש על הפן המקהלתי. יצוין, כי דווקא השירים בהצגה זו מושפעים מעולם המחזמר, שכן הם לרוב משקפים את מצבן הרגשי של הדמויות.

 

זאת ועוד, המחזה עצמו בנוי כתיאטרון בתוך תיאטרון, ופרט לתפקידים הראשיים כל אחד מהשחקנים מגלם מגוון רחב של דמויות באופן מעורר השתאות. על הבמה המוגבהת שהוצבה במרכז הבמה מתרחשת העלילה עצמה, ושולי הבמה הופכים לאחורי הקלעים, שלמעשה גלויים לקהל, וניתן לצפות בשחקנים מחליפים תלבושות. הבמה אשר עוצבה ע"י פרידה קלפהולץ-אברהמי הורכבה כולה מלוחות שחורים, אשר ניתן לצייר עליהם באמצעות גיר, ובדרך זו נוצרה תפאורה אשר התחלפה ביעילות רבה. יתר על כן, התאורה שעיצב רוני כהן השלימה עיצוב הבמה באופן מיטבי, וביצעה הפרדה מצוינת בין חלקיה בהתאם לצורך. בנוסף, עפרה קונפינו עיצבה תלבושות נפלאות ומסוגננות, אשר התאימו לדמויות השונות, ואפשרו החלפה מהירה שלהן על הבמה.

 

נטע גרטי בתפקיד גרושה בעיניי הייתה ליהוק מעניין במיוחד, שכן גרטי עד כה זכתה לגלם דמויות שבריריות ועדינות כגון האני ב"מי מפחד מוירג'יניה וולף?" או אופליה ב"המלט", ואילו בדמותה של גרושה היא מביאה לידי ביטוי חספוס, עמידה על עקרונותיה, ויותר מכל היא ממחישה את השתייכותה לפשוטי העם. היא הגישה תפקיד מרגש במיוחד, אשר נתמך בביצועים נוגעים ללב לשירים, והיא מביאה לידי ביטוי באופן מיטבי את היותה משרתת תמימה, אשר אינה ערה לסכנות העומדות בפניה, אלא היא שמה את טובתו ואת חייו של הילד בראש מעייניה. בהמשך ההצגה דמותה מתפתחת, והיא מגלה גם פיקחות רבה ואף תחמנות, וכאן מובאת לידי ביטוי שאלת מחיר האימהות - הבחירה של גרושה לקחת עמה את מיכאל מהארמון הביאה לשינוי מהותי בחייה. כאשר היא מתווכחת עם השופט ושוטחת בפניו את טענותיה כלפי אופן ניהול הדיון, מורגש כי מדובר באישה אשר שילמה מחיר אישי רב, ואינה מתכוונת לוותר.

 

שלמה בר-אבא בתפקיד אצדק השופט לכאורה מתאים לתפקיד במיוחד, שכן דמותו של אצדק מתאפיינת בהיותו ליצן. יחד עם זאת, נראה כי לא מדובר בתפקיד עבורו, אלא בהיותו הוא עצמו - בר-אבא אמנם מלהטט בין שורות הטקסט במהירות, וניכר כי כושר האלתור שלו רב, אולם לתחושתי הוא עשה שימוש רב מדיי ביכולת זו, והפך את המערכה כולה למפגן קרקסי רוויי במניירות מוכרות. אמנם ברכט התכוון לכך שאצדק יצטייר כשופט לץ ויהפוך את המצב כולו לבלתי אפשרי, ובדיוק מסיבה זו חלקה השני של ההצגה שונה בתכלית מחלקה הראשון, אולם ברכט ביקש לתת לאצדק משמעות טראגית, והדבר לא הובא לידי ביטוי באופן מספק. לפיכך, בעיניי היה כאן מקום לריסון ולהגבלת האלתור, וכך הייתה מתקבלת תוצאה שעדיין נאמנה למסרים החברתיים והפוליטיים, ואינה מותירה טעם של מופע סטנד-אפ מוצלח, שכן המטרה לא הייתה להצחיק בכל מחיר.

 

שאר השחקנים עושים עבודה נפלאה, וכאמור, ישנה תחושה שהאנסמבל מגובש ומקצועי להפליא, אשר כל אחד מחבריו מגלם מספר תפקידים השונים זה מזה במאפייניהם. ביניהם בולט במיוחד יפתח אופיר, אשר מגלם את המושל, את השליש, את הקצין, את עורך הדין ואת השודד, ובנוסף לכל אלו ממלא את תפקיד המאייר לכל אורכה של ההצגה, ועושה זאת נהדר ובכישרון רב. עוד יצוין, כי אופיר הוא מסוג השחקנים שנוכחותו על הבמה מושכת אליו את תשומת הלב, וניכר כי הוא מגלם כל תפקיד באופן מוצלח. בנוסף, בלטו אודי רוטשילד בתפקיד סימון חאחווה, הרופא, האחיין והאיכר, ובמיוחד בתפקיד סימון הצליח לרגש ולספק כמה רגעים נוגעים ללב, וכן רובי מוסקוביץ' בשלל תפקידים קטנים אשר מצליחים לגנוב את ההצגה.

 

בנוסף משתתפים בהצגה : אנדריאה שוורץ, ליאור זוהר, שלומי אברהם, דניאלה וירצר, חן אשרוב, שרון דנון, מיטל כרמלי וז'אק דניאל.

 

 

סיכום : הצגה בבימוי מרתק ויצירתי עם מוסיקה מצוינת של קרן פלס ועבודת אנסמבל מרשימה. מומלץ בחום!

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 17 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
הכל נכון, חוץ מ...
מורן 02.10.10 (12:20)
2.
הצגה מדהימה!! נהנתי מאוד מאוד מאוד
lior 08.11.10 (19:28)
3.
ההצגה הכי יפה שראיתי! ל"ת
שיר 28.11.10 (19:22)
4.
מסר שמאלני!
ע.ר 26.01.11 (22:54)
5.
ברכת לא התכוון להעביר שום מסר פוליטי
אפי 31.01.11 (16:48)
6.
ברכט * ל"ת
אפי 31.01.11 (16:49)
7.
ביקורת על ההצגה בחוף הכרמל
אני 10.02.11 (10:02)
8.
מסקרו!!!!
עזרא 22.02.11 (11:53)
9.
תיקון טעות המאמר
זהבה 10.03.11 (11:06)
10.
אומנם טרם ראיתי...
מיכל 02.04.11 (19:15)
11.
ביקורת אישית
דיתה הרפז 08.06.11 (13:43)
12.
שומר נפשו ירחק
מיקי 20.09.11 (15:39)
13.
מעגל הגיר
רימונה שריג 05.01.12 (00:08)
14.
בראבא כמו בראבא וחבל
עוזי 27.01.12 (00:49)
15.
תענוג
נתי 29.01.12 (10:02)
16.
מעגל הגיר הקווקזי - בניחוח עכשווי
אפרת 17.04.12 (16:23)
17.
תגובה
מישהו 23.08.12 (04:49)