עגנון (דצ'קס) נולד ב 1988 בעיר בוצץ שבגליציה. בביתו נשמרה המסורת הרבנית אך ניכרה בו גם השפעתה של התרבות האירופאית החילונית.

בגיל 9 החל לכתוב יצירות ספרותיות בעברית ובאידיש ובשנת 1903 פרסם את יצירתו הראשונה, שיר באידיש והקדמה לספר של מחבר אחר שנכתבה בחרוזים בעברית.

ב1908 עלה לארץ והושפע במיוחד מהסופרים יוסף חיים ברנר וש.בן ציון. כן הושפע מאורח החיים ומן הערכים המוסריים של בני העלייה השנייה ומאז עלייתו לארץ כתב רק בעברית.

ניתן לראות בכתב ידו ,אותיות קטנות וחוסר יכולת להישאר על השורה (אותיות מעופפות) המצביעות על מופנמות וגישה רוחנית. כשישב בירושלים וביפו, הוקסם מהישוב החרדי. הוא הפך את שמו לעגנון של שם הסיפור "עגונות" המתאר פרשת אהבה מסתורית השאובה ממקורות יהודיים עתיקים. בסיפור " והיה העקוב למישור" מתואר חסיד שירד מנכסיו ומוצא טעם חדש בחייו בשל הייסורים שנתנסה בהם. את היכולת לחוות גם ייסורים מצד אחד וגם אור ועידוד מצד שני , רואים אנו בסיפוריו אלו וגם בכתב ידו המתאפיין בשינויים וניגודים , הוא היה בעל כישורי שכל ורגש - כתב צר המעיד על יכולת להביט על דברים מהפן השכלי והמחשבתי ומצד שני ניתן לראות את הצד הרגשי שבו . שני ניגודים אלו השולטים כל כך חזק בחייו אפשרו לעגנון לחדור לתוך נפשותיהם של טיפוסים שונים בסיפוריו.

ניגודים נוספים ניתן לראות במשמעת ,פרפקציוניזם, נטייה חזקה לשלמות - הוא היה כותב את סיפוריו מס' פעמים עד שאלו יצאו לאור , היה נוהג לעסוק באופן אובססיבי בליטוש כתביו עד שהתרצה. לעומת חוסר השקט ואי סדר שאפיין אותו. ניתן לראות בכתב ידו שכל אות כתובה בגובה אחר - הדבר בולט מאוד בחתימתו ומעיד על נוקשות וביקורת עצמית קשה.

  ניגוד נוסף באישיותו ניתן לראות בכתב הזעיר,האותיות המיוחדות, שבירות של אותיות (באות ש') והכתב הבלתי קריא, המעיד על דימוי עצמי נמוך וצורך להתחבא ולהסתתר מהסביבה ומצד שני בחוסר ההשקעה שלו בצורה של הכתב , נראה שלא החשיב את דעת הסביבה ואת גינוני הטקס אלא היה מרוכז בעולמו הרוחני, הפנימי העשיר.

בשנת 1913 נסע לגרמניה והתחבר עם מלומדים יהודים ומנהיגים ציונים והעמיק את השכלתו היהודית , אז כתב את הרומן "הכנסת כלה" ועוד סיפורים שהיו שאובים מאוצרות היהדות וחוכמת ישראל מהספרות האירופית ומהווי העליות 2 ו 3 מהספרות העברית החדשה.

סיפוריו הריאליסטים והסוריאליסטים כאחת ,כתובים בסגנון מקורי שהוא מיזוג של לשון עממית , לשון המדרש, לשון חכמים , רבנים וסיפורי חסידים.

יש בהם ניתוח פסיכולוגי מעמיק וידע נרחב בפילוסופיה , ספרות, היסטוריה ומדע בתרבות ישראל. ואכן האותיות הקטנות והכתב הצר מעידים על חשיבה פילוסופית , גישה רוחנית ומופנמות.

בחתימתו ניכר כי יש דמיון רב לכתב עצמו, דבר המעיד על כנות בהצגה עצמית, אדם צנוע, אין הוא מנסה לפאר עצמו , אינו מתנשא ומרגיש שווה בין הסובבים אותו.

עגנון קיבל פעמיים את פרס ביאליק ופרס ישראל, וחתן פרס נובל ב 1966. וספריו תורגמו לשפות רבות בכל העולם .

הלך לעולמו בשנת 1970.