מס' צפיות - 436
דירוג ממוצע -
יהודה להב, ידידי
מאת: אברי שחם 06/07/10 (19:36)

אתמול בלילה התבשרתי מפי רעייתו המסורה מאנ'י, כי ידידי הטוב העיתונאי יהודה להב נפטר. לא אומר בשיבה טובה, כי בסך הכול היה בן 80 במותו ואיש זה שהקדיש את חייו לכתיבה והמאבק למען עולם טוב יותר, ראוי היה, כי יזכה לשנים רבות נוספות. ההפסד עם הסתלקותו מהעולם, אינו רק של משפחתו וידידיו, אלא של ציבור גדול מאד בארץ, בהונגריה ובסלובקיה ואף בצ'כיה, שהכיר את שמו, הוקיר את עבודתו וציפה לפרשנותו, סיכומיו, דיווחיו כל אימת שקרה משהו בארץ, או במזרחה של אירופה.

הכרנו זה את זה עוד מארץ הולדתנו המשותפת. שנינו היינו חברי השומר הצעיר, אבל פישטה (כינויו ההונגרי), המבוגר ממני בשנה, השתייך לשכבת המדריכים שלנו. שנינו הצטרפנו לקיבוצים של יוצאי צ'כוסלובקיה (הוא ללהבות חביבה, אני למענית) ואחר עזיבת קיבוצינו, נפגשנו שוב בת"א. יהודה היה איש צנוע, המסור כל כולו לייעודו. רק עתה, כשקראתי את הספדים על מותו, נודע לי, כי הוא נשא גם תואר של דוקטור בהיסטוריה. בשעתו פגשתיו ברחוב ושמתי לב ללבושו הפשוט. לשאלתי ענה, כי עיתונו באותה תקופה, "קול העם", נאבק בקשיים כלכליים והעיתונאים וויתרו מרצונם על חלק משכרם. "ומה עם משפחתך?" - המשכתי לשאול והוא משך בכתפיו: "מסתדרים איכשהו, עוזרים האחד לשני." 

יהודה היה עיתונאי בכל רמ"ח אבריו, יחיד במינו, מומחה מספר אחד לנעשה במזרח אירופה וספק אם יימצא מישהו שיוכל למלא את החלל שהשאיר אחריו. הוא דיבר וכתב בצורה שוטפת עברית, הונגרית, סלובקית וצ'כית ושימש ככתב של שורה של עיתונים בארצות שאת שפתן דיבר. בארץ התפרסמו כתבותיו ב"קול העם", "על המשמר", "דבר", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ". גם "קול ישראל" השתמש בשירותיו כפרשן לענייני מזרח אירופה.

שעתו הגדולה באה עם שקיעתו של השלטון הקומוניסטי, כאשר מונה קודם לשליח "ידיעות אחרונות" ואחר-כך לזה של "הארץ" בבודפשט ודיווח ישירות מאתרי ההתרחשויות הסוערות, שאירעו בין השנים 1989 ל-1994 באזור זה ,כגון נפילת חומת ברלין, מהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה, המהפכה ברומניה. הוא ראיין את רוב המנהיגים בשפתם הם. בשנים האחרונות, כאשר פחת העניין במזרח אירופה, שימש ככתב לענייני המזרח התיכון של עיתונים ותחנות טלוויזיה בצ'כיה, הונגריה וסלובקיה.

כיאה לאדם רב לשוני, התפרסמה גם האוטוביוגרפיה של יהודה להב "חיים מצולקים", מלבד בעברית, גם בשפות נוספות. אם אמרתי מקודם, כי המוות גזל מאתנו אותו מוקדם מדי, למקרא ספר מרתק זה נדמה, כי אדם זה חי כמה תקופות חיים. אזכיר רק פרשה אחת: בגיל 14 הוא הצטרף לצבא האדום שנלחם בנאצים וכמתורגמן וקמע גדודי, התקדם עמו עד לשחרור פראג.

יהיה זכרו ברוך! שיחות הטלפון שלנו אודות האירועים הפוליטיים בארצות המוצא שלנו, ההסברים הממצים שסיפק על התהליכים והתמורות הפוליטיות, המאמרים ששלחנו זה לזה בדואר אלקטרוני, הפגישות עמו ואשתו בשגרירויות השונות לרגל החגים הלאומיים שלהם, יהיו חסרים לי מאד ובעיקר תהיה לי חסרה ידידותו החמה וחיוכו הביישן.     

הכותב הוא ישראלי נשוי, שלושה ילדים, שישה נכדים. עוסק בעריכה וכתיבה טכנית לפרנסתו ובכתיבה יוצרת ותרגום בעברית, אנגלית והונגרית וגלישה באינטרנט להנאתו. גר בת"א וגאה להימנות על חברי מרץ.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר