בynet דווח לאחרונה על מותו של השחקן האמריקני גרי קולמן אך הושמט פרט חשוב מאוד: מותו נגרם בעקבות פגיעת ראש לאחר "נפילה", כפי שדווח בארה"ב. רק אשתו שאנון הייתה איתו בביתו, היא זאת שטענה ש"נפל", והיא זאת שהחליטה לנתקו ממכונת ההחייאה בבית החולים ובכך גזרה את מותו. במשפחתו של קולמן חושדים שהיא זאת שעומדת מאחורי נסיבות מותו, לאור העובדה שהיא כבר הודתה בעבר שנקטה כלפיו באלימות.

גרי קולמן הפך ברקע הסכסוך עם אשתו למטרה נוחה של הממסד הפמיניסטי ששולט בתקשורת ביד רמה ועורך משפטי שדה לגברים ובחודש פברואר לקה בשבץ מוחי במהלך צילומים לתוכנית טלוויזיה בה הושפל ע"י עורכת דינה של אשתו ששאלה אותו שוב ושוב, לאחר שכבר ענה לאותה שאלה ששאלה המגישה, האם הכה את אשתו. היה זה מארב מתוכנן, תרגיל מלוכלך של עורכת דין חלקלקה שרכבה על הגישה הפמיניסטית של אמצעי התקשורת, כזאת שתמיד מצדדת באישה, כדי להדוף ולהסיט את תשומת הלב מהעובדה שאשתו של גרי נעצרה בחשד לאלימות כלפיו וכנראה שהיא זאת שנהגה להתעלל בו ולהכותו.

הגישה של חברי הפאנל הפמיניסטי ועורכת הדין הייתה מראש נגד גרי, הם רצו להציגו כ"גבר אלים ומסוכן". לאחר שהתעצבן, קילל ועזב את האולפן בכעס, הן המשיכו ללעוג לו, הציגו צילום קלוז אפ בו נראה ווריד נפוח בראשו, בזמן שגרי טופל ע"י רופא שהיה נוכח באולפן והגיע לבית החולים עם שבץ מוחי. "דאגתי לך מאוד", אמרה המגישה לעורכת הדין ה"תמימה" בטון מתחנף, "חששתי שהוא עומד להכות אותך!".

מדהים אם כי לא מפתיע שלמרות שאפילו לפי חוקי התקינות הפוליטית (אידיאולוגיה שטנית בפני עצמה), גרי קולמן היה אמור לזכות להגנה מיוחדת בהיותו גבר שחור אפרו-אמריקני ואדם אמיץ שהצליח בחייו, למרות קומתו הנמוכה ומחלת כליות קשה ובכל זאת הושפל והותקף מכל הכיוונים לעיני המצלמה. אין זה מפתיע כי הקבוצה הכי דומיננטית שזוכה להכי הרבה כוח, חסינות וקיצורי דרך לעמדות השפעה ושליטה הן נשים לבנות. לכן, במאזן הכוחות הזה, במציאות המלאכותית שנוצרה כיום, לגבר שחור אין שום סיכוי מול אישה לבנה, אפילו כשהיא גבוהה, גדולה וחזקה יותר ממנו, היא מראש "הקורבן" אפילו כשהיא מכה אותו, מאיימת עליו, שוברת לו חפצים וכו', היא תמיד תמיד נשארת "חלשה, מסכנה, חסרת אונים וישע".

הזוג הופיע בעבר בתוכנית הריאלטי המשפטית divorce court בה שאנון סיפרה ש"נפגעה אנושות" במקרה בו אדם זר הביע בפניה את דעתו על נושא כמו "מתי יגיע סוף העולם", וגרי לקח את זה בהומור ו"לא דרש מהבחור להפסיק". ה"פשע" היחיד שלו היה שלא הסכים לדעתה! כל זה מצביע על אישה שתלטנית, אנוכית ובעיקר 'לא בוגרת', כפי שהגדירה אותה השופטת (צפו בווידיאו הזה).

הפמיניסטיות כלל לא מוכנות להכיר בעובדות, שכפי מראים כל המחקרים בעולם, שנשים אלימות לא פחות מגברים, והן עושות כל דבר כדי להסתיר מהציבור את ממצאי האמת, כולל התנכלות ואיומים ברצח כלפי נשים אמיצות כמו ארין פיצי וסוזן שטיימץ, שבחרו לפרסם ממצאי אמת לגבי אלימות מצד נשים.

קיים גם אינטרס כלכלי-מסחרי: במדיה ובעיקר בתעשיית הטלוויזיה החל משנות ה90 של המאה הקודמת הוחלט להתמקד בנשים בתור קהל היעד המרכזי משום שנשים הן כוח הקנייה העיקרי (כ80-85 אחוז) ולפיכך, המפרסמים ונותני החסות ברשתות הטלוויזיה דורשים ומצפים ממפיקים ויוצרי התכנים בטלוויזיה לרצות את קהל הקונים שלהם, שמורכב בעיקר בנשים.

על גבי מרקע הטלוויזיה הגבר תמיד מוצג כרשע, אלים, טיפש, ברברי ומסוכן והאישה תמיד כתמימה, מסכנה, חלשה ותמיד-צודקת. סטודנטים לתקשורת לומדים כיום ש"נשים הן מיעוט באמצעי התקשורת" בזמן שהמציאות היא הפוכה לחלוטין. תיכנסו פעם לאולפן טלוויזיה ותגלו שנדיר למצוא מפיק גבר. גם אם הבמאי הוא גבר, עדיין הוא כלי שרת שכפוף לרוב נשי מוחלט שמשפיע, קובע ומכתיב לאן זורמים התכנים ומה רוח הדברים.

להבדיל מגברים, חלוקת הכוח אצל נשים היא שונה משום שנשים מאוד מתואמות ומתוזמנות ביניהן כשזה מגיע לפמיניזם. גם אם יש גבר אחד בראש פירמידת השליטה, עדיין קרוב אליו, בעמדת ההשפעה הכי מרכזית, יושבות בעיקר נשים, בעיקר פמיניסטיות.