מס' צפיות - 432
דירוג ממוצע -
דו רה מווו (פרה פרה) / בית צבי בשיתוף המדיטק - ביקורת
מאת: אלעד נעים 04/04/10 (10:53)

שיתוף הפעולה חדש בין ביה"ס לאמנויות הבמה בית צבי לבין המדיטק חולון הוליד את המחזה המוסיקלי לכל המשפחה "דו רה מווו (פרה פרה)", אשר נכתב ע"י שירי יובל-יאיר, שהינה פסיכולוגית קלינית, מחזאית ומוסיקאית, ובין השאר כתבה את ספר הילדים "על החיתול ישבתי" וכן כתבה וביימה את הצגת הילדים המצליחה "מותק". ההצגה מועלית מדי יום במהלך הפסח בבית צבי, ובהמשך תועלה במדיטק חולון.

 

במרכז העלילה עומדת העגלה הצעירה, פרה'לה, אשר צפויה לחגוג פםרת מצווה, ולאחר מכן תוכל להצטרף לשאר הפרות ולגעות איתן באחידות את המנון המו. יחד עם זאת, כאשר פרה'לה גועה היא פוצחת בגעייה מיוחדת משלה, דבר אשר גורר אי סדר בעדר, שכן פרהפראזה מתחילה לחקות את פרה'לה, פרהנויה נתקפת חרדה, פרהפסיכולוגית אינה מצליחה להסביר את פשר הגעייה המשונה, פרפראצית הרכלנית מלהיטה את הרוחות, ופרהדיגמא המנהיגה מחליטה לגרש את פרה'לה מהעדר. פרה'לה יוצאת למסע עצמי ומגלה שהיא למעשה נולדה להיות זמרת, ומנסה להגשים את חלומה.

 

המחזה של יובל-יאיר כתוב היטב, והוא מצליח להיות קליט במיוחד בזכות השירים שחלקים מהם חוזרים על עצמם, והמוסיקה המקורית והניהול המוסיקלי של טל בלכרוביץ' הוסיפו להם את המקצב הדרוש על מנת שיעוררו הזדהות בקרב הילדים. הצירוף "מווו" שזור בתוך הטקסט כחלק בלתי נפרד ממנו, ואף הוא מסייע בחיזוק הקשר בין הסיפור עצמו לבין הפרות, וההתרשמות שלי היא שמסריו של הסיפור ברורים לילדים. בסיכומו של עניין המחזה עוסק ביכולת של הפרט להגשים את עצמו כנגד הכלל ובסופו של דבר להיות חלק מהכלל על אף השונות, ולאחרונה ישנן לא מעט הצגות ילדים אשר עוסקות בנושא זה, ובעיניי העיסוק בו חשוב לאור המציאות בה אנו חיים שמתאפיינת בהתנכרות לשונה וכל שכן באלימות.

 

הבמאי משה קפטן העמיד הצגה נחמדה, מושקעת ברמה החזותית, משעשעת ובעלת מסר ברור, ולהצגה ישנו פוטנציאל גבוה להצלחה. יחד עם זאת, הפריע לי בראש ובראשונה שפס הקול מוקלט במלואו כולל השירה, וזאת מתוך מטרה לא לשחוק את השחקנים, אולם אני בדעה שהדבר מפחית משמעותית מהאנרגיה ומההתמסרות לאיכות הביצוע, והדבר מביא את המבוגרים ואת חלקם של הילדים לנוע בחוסר נוחות בכיסא. לצערי, הצגות הילדים בחופשות הפכו למכונות לייצור מזומנים, וישנה פשרה ברורה בערך האומנותי של חלקן, ונדמה לעתים שהמפיקים ממעיטים בערכם של הילדים, שלא לומר מזלזלים ביכולת שלהם להעריך איכות.

 

התפאורה בעלת גווני הירוק השולטין שעיצבה גילי כוכבי הייתה נאה ושיקפה בצורה מוצלחת את האיזור בו רועות הפרות, והתלבושות שעיצבה התאימו לדמויות השונות, לתכונותיהן ולתפקידן בעדר, תוך שימוש בסטריאוטיפים חיצוניים ברורים. דולב ציגל עיצב תאורה בהירה ומתחלפת, אשר הביאה לידי ביטוי את המעברים מיום ללילה. יתרה מזאת, הכוריאוגרפיה של שחר פרץ התאימה להצגה ולדמויות, והצליחה ליצור הומור משעשע ולשקף את האחידות בעדר לעומת הייחודיות.

 

גלי הראל בתפקיד פרהדיגמא המנהיגה הייתה מצוינת, ובאמצעות הנעת הגוף בכבדות והבעות הפנים הקשוחות והנוקשות הביאה לידי ביטוי את סמכותיותה של פרהדיגמא ואת מקומה כמנהיגת העדר. לצדה, אדוה פרץ בתפקיד פרה'לה הגישה תפקיד מרשים ומעורר הזדהות בביצוע צעיר ורענן, והיא מגלה יכולות קוליות נפלאות.

 

נגה מורג בתפקיד פרהפסיכולוגית נכנסה בצורה טובה לנעליה של הפרה החכמה והרגישה, ואלה רוזנצווייג בתפקיד פרהפראזה הייתה נהדרת תוך הדגשת קלות דעתה וגנדרנותה, והפכה את הדמות קריקטורה במיטבה. אירית דקל בתפקיד פרפראצית הפרה התככנית והרכלנית והילה הרלינג בתפקיד פרהנויהה הפרה הדאגנית היו לרוב לוחצות מדיי במשחקן. יחד עם זאת, רז מזרחי בתפקיד המספר היה אנמי מדיי לטעמי, והוא מגיש את תפקידו ללא יצירת עניין רב.

 

 

סיכום : סיפור מקסים ובעל פוטנציאל למימוש מלא בצירוף שירה חיה וליטושים נקודתיים.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר