אמש הלך לעולמו הסופר ג'רום דייוויד סלינג'ר אשר יצירתו המפורסמת "התפסן בשדה השיפון" הפכה להיות כנראה האוטוביוגרפיה שלו.
ג'רום דייויד סלינג'ר היה סופר אמריקאני מהפכן ומקורי.
הוא התפרסם בעיקר בזכות הרומן "התפסן בשדה השיפון" וסיפורי גלאס.
ביוגרפיה
ג'רום דייויד סלינג'ר נולד בעיר ניו-יורק ב1 בינואר 1919 לאם קתולית ואב יהודי.
סלינג'ר היה תלמיד גרוע אשר נזרק ממספר בתי-ספר זאת בשל העובדה שבחר לא להשקיע בלימודיו.
הוריו העבירו אותו לאקדמייה צבאית בה החל להשקיע בלימודיו, וכן היה אחראי על אקדמיית הסיוף.
למרות שהיו לו חלומות גדולים העובדה שהיה תלמיד בינוני לא סייעה לו בכך.
הוא החל ללמוד באוניברסיטת "קולומביה" בניו-יורק ,ובאוניברסיטת "ניו-יורק" אך נכשל בלימודיו.
סלינג'ר היה אדם יפה בעל הומור עוקצני שחלם להיות סופר מפורסם.
הוא הצטרף לאביו לנסיה לפולין כדי להכיר את העסק המשפחתי אשר עסק בייבוא בשר כשר.
סלינג'ר נגעל ממראה הפרות עד שהחליט להפוך לצמחוני.
בשנת 1939 השתתף סלינג'ר בתחרות כתיבה באוניברסיטת "קולומביה" בניו-יורק .
בשנת 1940 הבחים אחד ממוריו בכשרונו, ופרסם את הסיפור הראשון שלו.
בגיל 22 הכיר את אונה אוניל (בתו של המחזאי הנודע יוג'ין א'וניל) שהייתה בת 16 .
הם שמרו על קשר והתכתבו במהלך מלחמת העולם השנייה.
סלינג'ר כתב לאונה אונ'יל מכתבים רומנטיים משולבים בסגנונו המיוחד , והוא אף שאף להנשא לה.
אך כששמע שהיא עומדת להינשא לשחקן הבריטי צ'ארלי צ'פלין לא הבין איך היא מעדיפה שחקן בריטי ממורמר, על פני סופר מבריק ויפה כמוהו.
בתקופת המלחמה התגייס סלינג'ר לצבא והוצב בחיל הרגלים .
הוא השתתף בפלישה לנורמנדי ובעוד קרבות משמעותיים שונים.
במהלך המלחמה כתב מספר סיפורים קצרים אשר תיעודו את מות חבריו וכן את זוועות השואה שחווה.
הסיפורים קובצו בקובץ שנקרא:"לאזמה באהבה ובסיאוב" .
כאשר הסתיימה המלחמה ,השתחרר סלינג'ר מהצבא והתמסר לקריירת הכתיבה.
הוא נישא בשנת 1945 לרופאה בריטית בשם סילביה ממנה התגרש כעבור חצי שנה.
התפסן בשדה השיפון
בשנת 1948 פרסם סלינג'ר בניו-יורק את הסיפור הקצר הראשון שנקרא "יום נפלא לדגי בננה".
המבקרים אהבו את סגנונו המיוחד והמלוטש והרעיפו עליו שבחים רבים.
והוא אף קיבל הצעה מהמגזין "ניו-יורקר" ששאף לקבל ממנו סיפורים נוספים.
בשנת 1951 יצא הרומן הראשון שלו "התפסן בשדה השיפון" שתורגם לשפות שונות.
הביקורות היו אמביוולנטיות: מחד הספר נחשב לפורץ דרך ולאוטוביוגרפיה שכתב סלינג'ר על עצמו וזאת בשל סגנון ההומור המיוחד של סלינג'ר אשר התאפיינה בכתיבתו, מאידך הספר נחשב לגרוע מאחר והוא מהווה פתיח למרד בממסד השלטוני.
הספר נלמד בבתי-ספר בארצות-הברית וברחבי העולם.
הוא השפיע על מארק צ'פמן אשר רצח את ג'ון לנון והעמיד במרכזו את תחושת הזרות והניכור שהתאפיינה בשנות-ה-50 .
יחסו של סלינג'ר למוצאו היהודי
מוצאו של סאלינג'ר היה יהודי מצד אביו.
הוא חשש להצהיר בגלוי את מוצאו היהודי מחשש שינודה ע"י החברה האמריקאנית שהייתה נגועה באנטישמיות.
בשל מוצאו היהודי הוא לא התקבל ללימודים באוניברסיטה היוקרתית "ייל" אשר הגבילה מראש את מספר היהודים אשר היו יכולים ללמוד שם.
ברבות השנים התגאה סאלינג'ר במוצאו היהודי .
אחרית ימיו
הצלחתו של הרומן "התפסן בשדה השיפון" היוותה למעשה את סוף הקריירה המקצועית של סאלינג'ר .
הוא המשיך לפרסם סיפורים קצרים אשר הבולם ביניהם נקרא"תשעה סיפורים" וכן ספר בשם פראני וזואי".
כמוכן הוא החליט לעזוב את העיר הגדולה ולהתבודד באיזור כפרי בו התחבב בעיקר על בני הנוער ותושבי העיירה שראו בו אחד משלהם.
הרומן הסתיים כאשר ריאיון שנתן סאלינג'ר לעיתון בית-ספר פורסם ללא ידיעתו והדבר פגע בו מאוד.
אופיו המתבודד של סאלינג'ר סיקרן רבים והולידה תעשיית ספרים אשר עסקו בחייו ובכתיבתו.
הוא מנע מיצירותיו להפוך לסרטי קולנוע וכון הודה בריאיון משנת 1974 שהוא כותב לעצמו ולא לקהל הרחב.
במהלך חייו קיים מספר רומנים עם נשים מסויימיותהצעירות ממנו בשנים רבות כאשר הבולט ביניהן היה עם אישה בשם ג'ויס מאריינד בתה-19 שהייתה סופרת.
הוא כתב לה מכתב הערצה בה נתן לה מספר טיפים כדי שתיהפך לסופרת מפורסמת ,היא השיבה לו מכתב תודה וכך נוצר הקשר ביניהם.
הם החלו לגור ביחד וחשבו אף ללדת תינוק.
אך פער הגילאים העצום ביניהם הוביל לסיום הקשר.
בשנת 2000 פרסמה בתו של סאלינג'ר ספר ביוגרפי בו היא תיארה אותו כאדם קר ומנוכר אשר התעלל באמה.
כאשר בתו נכנסה להיריון ציפה ממנה סאלינג'ר שתפיל את התינוק .
אירוע זה הותיר בה צלקת גדולה,ואולי אף גרם לה לכתוב את מה שכתבה.
בשנות חייו האחרונות עסק סאלינג'ר בפילוסופיה ובודהיזם.
הוא נפטר אמש בגיל 91 בבייתו שבניו-המפשייר.