מס' צפיות - 671
דירוג ממוצע -
סיפור הפרברים (West Side Story) / האופרה הישראלית מארחת - ביקורת
מאת: אלעד נעים 13/09/09 (23:14)

"סיפור הפרברים" (west side story) הוא ללא ספק אחד ממחזות הזמר הגדולים ביותר בכל הזמנים, ומדובר ביצירה תוססת, צעירה ורעננה, אשר מהווה אבן דרך בהיסטוריית מחזות הזמר הפופולריים תוך הסתמכות על מוטיבים מהמוסיקה הקלאסית, ואולי ההגדרה הנכונה ביותר לגביו היא מחזמר אופראי. יובל לאחר הבכורה בברודווי ולאחר הגרסה הקולנועית הראשונה בשנות הששים שזכתה בעשרה פרסי אוסקר, מועלה המחזמר בהפקה בינלאומית עשירה, ובמסגרת זו מועלה המחזמר כמופע הפתיחה של עונת האופרה הישראלית.

 

ג'רום רובינס, אשר בנוסף ל"סיפור הפרברים" עמד מאחורי ההצלחה המסחררת של המחזמר "כנר על הגג" העלה בפני לאונרד ברנשטיין רעיון בשלהי שנות הארבעים ליצור גרסה מודרנית למחזה הנודע של ויליאם שייקספיר שנכתב במאה ה- 16. אליהם הצטרף ארתור לורנץ ככותב המחזה עם הרעיון המנחה - עבריינות נוער ומלחמת הכנופיות בין הפורטוריקנים לבין הצעירים שנולדו באמריקה. בסופו של דבר נוצר מחזמר אשר משלב בצורה מיטבית ויוצאת דופן את המוסיקה, את השפה ואת הכוריאוגרפיה.

 

המוסיקה שכתב ברנשטיין בשנת 1957 היא נקודת ציון משמעותית בהתפתחותו של ז'אנר המחזמר האמריקאי, וברנשטיין הוא אחד המלחינים הבודדים אשר שילב היטב בין המאפיינים של המוסיקה הקלאסית לבין המאפיינים של המוסיקה הקלה ושל המחזמר, וכפועל יוצא מכך נכללים בו כמה וכמה מהשירים הטובים והמפורסמים ביותר שנכתבו למחזות זמר, והם שזורים בסיפור אהבה טרגי, מרגש וסוחף. כמו כן, ע"פ המוסיקה נכתבו המילים לשירים ע"י סטיבן זונדהיים, בזמנו יוצר צעיר ומזה שנים כאחד מיוצרי מחזות הזמר הפורים והמצליחים ביותר בתולדות המחזמר האמריקני, ובין יצירותיו "into the woods", "sweeney todd", "company" ואחרות, כאשר כל אחת מהן מתאפיינת בסגנון ייחודי. יצוין, כי בין השירים המוכרים במחזמר "סיפור הפרברים" - "tonight", "i feel pretty", "maria", "something's coming", "america" ועוד.

 

"סיפור הפרברים" מגולל את סיפור אהבתם של טוני ושל מריה במחצית המאה ה- 20, אשר בא לקצו בעקבות העובדה שהחברה הגזענית ורוווית הדעות הקדומות אינה מאפשרת להם להתאחד זה עם זה. דמויותיהם של רומיאו ויוליה שיצר שייקספיר מזה שנים מהווים סמל לאהבת נעורים עזה וסוחפת, אשר חוצה כל מכשול ואינה יודעת גבולות, ועל כן סופה הטרגי ידוע מראש. עם זאת, "סיפור הפרברים" שונה מהאופרה הקלאסית בכלל ומ"רומיאו ויוליה" בפרט בכך שכאן הצעירים אינם מתאבדים, אלא טוני נרצח ואילו מריה כואבת את מותו של אהובה ומאשימה במונולוג דרמטי ומרגש את החברה אשר הביאה למותו של אהובה. מריה מצטיירת כחזקה יותר וכדמות אשר עשויה להביא לשינוי כלשהו בעתיד ע"י עימות עם המציאות הקשה שחוותה, כך שישנה תקווה כלשהי.

 

ג'ואי מקנילי עיצב את ההפקה הנוכחית של המחזמר הן מבחינת הבימוי והן מבחינת הכוריאוגרפיה ע"פ הבימוי וע"פ הכוריאוגרפיה של ההפקה המקורית שעיצב ג'רום רובינס. נשאלת השאלה האם מחזמר קלאסי אינו זקוק לגרסה מרעננת יותר עם חלוף יובל מאז הועלה לראשונה, ולטעמי התשובה טמונה בגוף השאלה, שכן מדובר במחזמר קלאסי אשר עוסק בתקופה מסוימת ובסיפור אהבה במבט ראשון אשר מסתיים בטרגדיה, וכמעט ואינו אופייני לימינו אנו. לעניות דעתי, דווקא העובדה שהוחלט לשמר את העיצוב המקורי של המחזמר הוסיפה למחזמר ניחוח נוסטלגי, קסום ומיוחד, והוכיחה שמדובר בקלאסיקה שלא אבד עליה הכלח. יחד עם זאת, ראוי לציין כי לעתים המשחק שהפגינו המשתתפים לקה בחסר ולא היה אמין מספיק, ומאידך הכוריאוגרפיה הייתה יוצאת דופן, ססגונית, מדוקדקת עד הפרטים הקטנים ומותאמת ליכולותיהם המצוינות של המשתתפים.

 

הניהול המוסיקלי והניצוח התבצעו ע"י דונלד צ'אן, והמחזמר נפלא בזכות המוסיקה המצוינת של ברנשטיין, אשר משלבת בשלמות את העקרונות הקלאסיים ביצירה מודרנית לכאורה. התזמור היה פנטסטי, ומלווים את המחזמר נגני ההפקה המקורית יחד עם נגני התזמורת סימפונט רעננה, אשר ניגנו בוירטואוזיות את המוסיקה הנהדרת של ברנשטיין בביצוע מדויק ומרגש.

 

התפאורה שעיצב פול גאליס הייתה מצוינת, שכן היא אינה גרנדיוזית כמצופה, אך בכל זאת מצליחה ליצור את הסביבה ואת האווירה של רחובות ניו יורק על בנייני הרכבת, מה גם שחלק נכבד ממנה הוא התאורה המעולה שעיצב פטר הלבסגוט, אשר התאימה לכל אחת ואחת מהתמונות השונות והוסיפה מימד מסתורי, מפתיע ודרמטי. יתרה מזאת, התלבושות אשר עוצבו ע"י רנאטה שמיצר היו יפהפיות כיאה להפקה בינלאומית, ואפיינו במידת מה של סטריאוטיפיות את הדמויות השונות.

 

צ'אד היליגוס בתפקיד טוני היה מצוין, והוא הפגין יכולות קוליות מרשימות במיוחד עם קול טנור עמוק וחזק, אשר נע בזריזות לכל אורך המנעד. הוא ביצע היטב את השירים "something's coming", "maria", "tonight" ו- "somewhere", והעניק לכל אחד ואחד מהם ביצוע מרגש ומיוחד. יתר על כן, הוא הביא לידי ביטוי בצורה מוצלחת את התרחקותו של טוני מכנופיית "הטילים" ואת העובדה כי הוא נקרע בין מריה לבין הנאמנות לחבריו.

 

אלי אבולדט בתפקיד מריה הייתה נפלאה, ואף היא הפגינה יכולות קוליות מצוינות עם קול סופרן דק וגבוה. היא ביצעה היטב את השירים "tonight", "somewhere" ו- "i feel pretty", ועיצבה היטב את דמותה של מריה התמימה והצעירה אשר בעקבות הרצח של טוני אינה בוחרת בפתרון הקל לכאורה של התאבדות, אלא בוחרת בהפניית האצבע המאשימה כלפי החברה ומטפחת תקווה שמשהו ישתנה בעתיד.

 

עמנואל דה חסוס סילבה בתפקיד ברנרדו ואונייקה פיליפס בתפקיד אניטה - שניהם גילמו תפקידים מצוינים ושובים, והם עשו זאת היטב באמצעות יכולות הריקוד יוצאות הדופן ובאמצעות נוכחות בימתית כובשת וכריזמה רבה. כמו כן, מיכאל יבלונסקי בתפקיד ריף היה טוב מאוד, ואף הוא הביא לידי ביטוי את יכולות הריקוד המרשימות ויכולת קולית טובה.

 

עוד משתתפים במחזמר : סטיב בריידי (דוק), אנתוני פטליס (המפקח שרנק), כריס ון פליט (השוטר קרופקה), סטיוארט דאולינג (גלד האנד). בנוסף, משתתפים כ- 30 שחקנים ורקדנים נוספים, אשר כולם עושים עבודתם נאמנה.

 

 

סיכום : מוסיקה מעולה ומרגשת ושירים נפלאים לצד כוריאוגרפיה מרשימה במיוחד - קלאסיקה במיטבה. אל תחמיצו!

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר