מס' צפיות - 287
דירוג ממוצע -
הבט מעלה, צפה בחסידה ולמד
מאת: kalligula 31/08/09 (23:07)

הנה סוף סוף אור בקצה המנהרה, מי שנוסע על כביש 6 כבר זוכה לראות את פריחת החצבים הראשונים, מי שמביט לשמיים רואה את נדידת החסידות ולמי שכבר נמאס ולא יכול לסבול יותר את החום המעיק והזיעה, אלו סימנים שמבשרים על בוא הסתיו, וסיומו של הקיץ המהביל. היום אכתוב על סיפור נחמד ששמעתי ברדיו, ונראה לי שיש לנו הרבה הרבה מה ללמוד ממנו, ואם ניקח קצת ממנו אשרינו. מידי סתיו חולפות בשמי ישראל כ500 מליון עופות בדרכם מאירופה לעבר אפריקה שם הם יבלו את החורף, שעבורן הוא בלתי נסבל באירופה, במסען לעבר אפריקה הם חולפות בשמי ישראל ולעיתים עוצרות לחניית ביניים. תשאלו את הקיבוצניקים שיש להם בריכות דגים חחחחחחחחח. מי שמכיר אותנו גם יודע, שיש ביננו זבל של אנשים שהספורט שלהם בתקופה זו הוא לבחון את יכולות הקליעה שלהם בבעלי הכנף, ולא מעט מהן מוצאות את מותן בארץ הקודש. אחת מאותן עופות שהרגישה על בשרה את ההתנהגות הנלוזה והבזוייה הזו היא החסידה ימימה, שנורתה בכנפה והפכה להיות נכה ולא תוכל יותר לעוף עם להקתה לאפרעקה או אירופה לסירוגין, המזל שלה שאיש שמורות הטבע מצא אותה והביאה למרפאה שם טיפלו בה והצילו את חייה מלבד כנפה שהנזק בה הוא בלתי הפיך. החסידה ימימה הועברה לחי כייף בראשל"צ ומזה מספר שנים היא חיה שם, וכל שנותר לה הוא להביט במבט עצוב לעבר השמים בתקופה זו ובאביב ולראות את חבריה עפים להם בשמים. באחד ממסעות הנדודים הללו, התאהב בימימה חסיד זכר עד כלות, פעמיים בשנה הוא עוצר בחי כייף, וחג סביב ימימה שלנו ומזמין אותה להצטרף אליו למסעו, הוא מקרקר סביבה במשך מספר ימים וכל שנה הוא בונה קן ומתחנן בפניה שתצטרף ושהם יקימו משפחה. היא מביטה בעצב ובערגה ולא מסוגלת להתרומם לעבר הקן שבנה לה אהובה, למרות רצונה העז להיענות לחיזוריו ולאהבתו הרבה,אחרי מספר ימים האהוב שבור הלב ממריא מעלה מעלה וממשיך במסעו למחוז חפצו בעצב. הריטואל הזה מתרחש כבר מספר שנים, פעמים בשנה נוחת החסיד המאוהב ומנסה לשכנע את ימימה שלנו להצטרף אליו, והבחור שלנו לא מתייאש ומנסה שוב ושוב . אומרים שמותר האדם מהבהמה, חברה אפילו לא מעוף השמיים ומאותו יצור שאנחנו אוהבים ללגלג ולומר מוח של ציפור וכו`. קבלת השונה, הנכה , ללא דעות קדומות ומבלי לשפוט פשוא לקנא כאשר יומיים אנחנו רואים את מה שקורה סביב רישומם של הילדים בני העדה האתיופית בבתי ספר וכל ענין האלימות מסביב, בימים טרופים אלה. להתקיק את הגלולה בדיחונת לסיום איש אחד הולך לבית העלמין להניח זר על קבר אשתו, בעומדו אל מול הקבר הוא מבחין בסיני שמניח צלחת אורז על אחד הקברים, הוא מביט בתמהון והשתוממות ואז אוזר אומץ ופונה לסיני חצי בבדיחות חצי ברצינות " אתה חושב שהמת יצא לאכול מצלחת האורז שהנחת ?" עונה לו הסיני " אחרי שהאדם הקבור אצלך יצא להריח את הזר שהנחת על קברו"

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר