מס' צפיות - 433
דירוג ממוצע -
מאסטר / בית צבי - ביקורת
מאת: אלעד נעים 14/05/09 (02:44)

"מאסטר" הוא מחזה מאת סטיבן גוץ', סופר ומחזאי אנגלי, אשר נכתב בשנת 1981, ומבוסס על יומניו של עורך הדין והמשורר הויקטוריאני, ארתור מאנבי (1828-1910). המחזה הוצג בלונדון, ותורגם ע"י עידו ריקלין לעברית, והוא מוצג לראשונה בישראל בבית צבי בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית. מאחר שמדובר במחזה תקופתי, יהיו צופים אשר ימצאו אותו כמחזה שאינו רלוונטי לימינו, אולם לטעמי בהחלט ניתן למצוא בו מסר משמעותי ואקטואלי, וזאת בזכות העובדה שההצגה עשויה היטב והמשחק בה מוקפד.

 

המחזה דן בדמותו ובמהותו של ארתור מאנבי, אשר צילם נשים ממעמד נמוך בתנוחות אירוטיות על מנת לחשוף את ניצולן, לכאורה. כאמור, המחזה מבוסס על היומנים שהותיר אחריו, והם מתארים את חייו של מאנבי, אשר מצטייר מחד כמי שיזם את יציאתה של משלחת ממיינות פחם מנוצלות אל ראש הממשלה, ומאידך כמי שנשא לאישה שפחה, הסתיר אותה במשך כ- 50 שנה, ואף צילם אותה באופן חושפני. המחזאי מעלה בסימן שאלה את מניעיו של מאנבי, איש המעמד הגבוה, ותוהה האם היה מדובר בלוחם למען זכויותיהן של הנשים, או שמא סוטה אשר שואב את סיפוקו המיני מרפש.

 

הבימוי והעריכה של רודיה קוזלובסקי היו טובים מאוד ומוצלחים למדיי בזכות מציאת פתרונות יצירתיים יחד עם מעצב התפאורה, סלבה מלצב. חלל האולם הקטן חולק לשניים, כאשר על גבי במה מוגבהת היה חדרו של מאנבי, ואילו מתחתיו הסתתר מכרה הפחם, והמעבר בין שני המיקומים מתבצע בהצלחה הודות למחיצה המונעת באמצעות כבלים. יצוין, כי ניתן לראות במיקום הפיסי של הסביבה הטבעית של הדמויות, הקבלה לפער המעמדות בין מאנבי וחבריו מהמעמד הגבוה לבין כורות הפחם מהמעמד הנמוך. יתרה מזאת, התרגום של עידו ריקלין היה מצוין, ויצר הבדלים ברורים בלהג של בני המעמד הגבוה לעומת הלהב של בני המעמד הנמוך, והדבר, כמובן, בא לידי ביטוי בבימוי, שכן ניכר שניתנו דגשים ע"י הבמאי לניואנסים התקופתיים ולפער המעמדות, אשר חשוב שיבואו לידי ביטוי במחזה מסוג זה. גם אם המחזה אינו מהמוצלחים שבמחזות, לזכות הבמאי ולזכות השחקנים ייאמר, שהצליחו להעמיד הצגה מעוררת עניין, זורמת, ובמקום מסוים היא גם מעלה שאלות נוקבות. יצוין, כי הבמאי בחר להתמקד במערכת היחסים של מאנבי עם אישתו, כאשר מהות יחסיו עם כורות הפחם תופסת מקום פחות מרכזי בעלילה, ובעיניי בהחלט מדובר בבחירה נכונה.

 

התלבושות אשר נבחרו ע"י אירנה שר היו יפות מאוד, והבליטו את פער המעמדות והתאימו היטב לאופי של כל אחת ואחת מהדמויות וכן לתקופה המדוברת. התאורה שעוצבה ע"י מרטין עדין הייתה טובה מאוד, ולאורך ההצגה הייתה עמומה למדיי, פרט לפנסים המופנים לחזית מתוך מכרה הפחם, ובעיניי התאורה התאימה לאווירה, ובמידה מסוימת גם למסר של המחזה אפוף המסתורין בכל מה שקשור למניעיו של מאנבי, אשר מוטלים בספק. עוד יצוין, כי הדרכת התנועה נעשתה ע"י איריס לנה.

 

אור משיח בתפקיד ארתור מאנבי היה מעולה, ובעיניי הוא מחזיק את כובד המשקל של ההצגה על כתפיו. הוא עיצב דמות מדויקת במיוחד, מרתקת, וגילם אותה היטב עד לפרטים הקטנים. לאורך כל ההצגה הוא הקפיד בעקביות על היותו של מאנבי כבד פה ולשון, והמחיש היטב את יחסיו הטעונים עם האנה, אישתו, אשר נהגה לקרוא לו "מאסטר", והוא נבוך מכך. בנוסף, התנהגותו ושפת גופו שיקפו באופן מוצלח את השאלות המועלות לגבי מניעיו, היות שניתן להבין כי הוא דגל בלחימה למען זכויות הנשים, ולצד זאת ייתכן שסבל מסטייה מסוימת.

 

תמר גוטמן בתפקיד האנה הייתה מצוינת, והיא גילמה את הדמות באופן אמין ומשכנע, במיוחד בתמונות בהן היא מתפרצת בכנות ואף בזעם. היא הביאה לידי ביטוי את השינוי שעבר על האנה, משפחה אשר במקום מסוים נהנתה ממעמדה ומהעובדה שהיא לשירותו של ה"מאסטר", לאישה אותה הוא טורח להסתיר, ומתנהג עמה באופן שונה בחברת אנשים. כמו כן, היא הפגינה את רצונותיה של האנה להיות ליידי - ללמוד צרפתית, לרכוש נימוסין ועוד, אך בסיכומו של עניין נראה כי ניסיונותיה נדונו מראש לכישלון.

 

אסתר גרינברג בתפקיד מרי ואלעד מזרחי בתפקיד וולטר, היו טובים מאוד כחבריו של מאנבי, בני המעמד הגבוה. בדמויותיהם בא לידי ביטוי באופן מוצלח אופיים המתנשא וגינוניהם האציליים.

 

כורות הפחם - ליטל מרדכי בתפקיד ג'יין, שירי כהן בתפקיד אן, טלי ביק בתפקיד שרה, רוני כהן בתפקיד נל ואורטל צור בתפקיד מגס - כולן היו טובות מאוד, ועיצבו דמויות אותנטיות ואמינות תוך שימוש בשפת הגוף המתאימה ובשפה מדוברת עילגת למדיי. כמו כן, כל אחת ואחת מהן הפגינה ייחודיות מסוימת ביחס לכורות הפחם האחרות.

 

עוד משתתפים בהצגה - שלומי לוי בתפקיד קרייג הצלם וליאור בן שושן בתפקיד סטוק אחראי המכרה. לגבי דמותו של קרייג, לדעתי, לא היה נכון ליצור לו פגם בדיבור (ש'/ס') מאחר שתכונה דומה מאפיינת את דמותו של מאנבי, ולכן הדבר אינו מתאים.

 

יש לציין, כי ישנה תמונה בהצגה שכוללת עירום חלקי (אינו חזיתי), ועשויה לפגוע ברגשותיהם של חלק מהצופים, ולדעתי היה כדאי לציין זאת במידע על ההצגה. עם זאת, אומר כי תמונה זו הייתה עשויה היטב ומבוצעת בהתאם, והעירום החלקי בה משמעותי ובעל ערך אומנותי, ואינו מוזיל את ערכה של ההצגה.

 

לשאלת רלוונטיות המחזה לימינו, ניתן, לדעתי, להצביע על שתי נקודות עיקריות. האחת, היא השאלה הנוגעת לטהרת מניעיו של מאנבי, שאלה אשר מתאימה לכל מקום ולכל תקופה, וניתן לשאול אותה לגבי כל אדם באשר הוא. השנייה, היא פערי המעמדות אשר משתקפים בהצגה, והקושי בשינוי הסטטוס החברתי ובשינוי ההתנהגות כנגזרת מכך, שכן האנה הייתה ונשארה שפחתו של מאנבי חרף העובדה שנשא אותה לאישה וחרף ניסיונותיה להפוך לליידי. לראייה, ישנם לא מעט מחזות אשר עוסקים בנושא זה כדוגמת "פיגמליון", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ואחרים.

 

 

סיכום : מחזה שלכאורה אבד עליו הכלח, אולם בזכות ביצוע מוצלח של השחקנים, ההצגה טובה מאוד. מומלץ!

 

התמונה מתוך אתר בית צבי.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר