בימי ילדותי בסוסה חפצתי,

תיכף הביאוה, רק לבקש צריך הייתי.

אך ביקשתי וכבר ניצבה שם הסוסה,

קטנה, מעוגת זנגביל עשויה.

ואני בכל זאת בבכי פרצתי,

אימי, לא בסוסה כזאת חפצתי,

אימי, לא בסוסה כזאת חפצתי.

מאוחר יותר, כעבור שנים מספר,

בסוסונת חפצתי שוב, כמו מכבר,

אוכף, רסן, שמיכה היו עליה,

אך גם בה לא רציתי, כי מעץ הייתה.

ואני שוב בבכי פרצתי,

אימי, לא בסוסה כזאת חפצתי,

אימי, לא בסוסה כזאת חפצתי.

כעבור זמן רב, כשלגבר הפכתי

ואת הסוסים כבר שכחתי,

אזי לכרכרה מוזהבת רתומים,

בשערנו התייצבו ארבע סוסים אמיתיים.

ואני לשער רצתי,

פעם בדיוק בסוסה כזאת חפצתי,

פעם בדיוק בסוסה כזאת חפצתי.

הם באו לקחת את אימי, שכה אהבתי

ואז אני שוב לילד הפכתי.

כאילו רק אמרתי: הבט-נא לשם,

סוסים שחורים אלה מה רב יופיים!

אחר שוב בבכי פרצתי,

אימי, לא בסוסה כזאת חפצתי,

אימי, לא בסוסה כזאת חפצתי.

מאת המלחין היהודי בֵלָה זרקוביץ', 1881-1948, היה מלך השנסון והאופרטה ההונגרי