מס' צפיות - 1333
דירוג ממוצע -
סאלח שבתי / הקאמרי בשיתוף מתנ"ס שדרות - ביקורת
שחקני התיאטרון הקאמרי לצד כשרונות מקומיים מהעיר שדרות.
מאת: אלעד נעים 13/03/09 (11:16)

ההצגה "סאלח שבתי" עלתה ביוני 2008 כפרויקט קהילתי מיוחד של התיאטרון הקאמרי בשיתוף עם מתנ"ס שדרות ובסיוע של מנהל התרבות, משרד המדע התרבות והספורט, כאשר בהצגה משתתפים שחקני התיאטרון הקאמרי לצד כשרונות מקומיים מהעיר שדרות. התהליך החל לפני כשנתיים ובמסגרתו נערכו חזרות בתיאטרון הקאמרי בתל אביב ובאולם הממוגן מפני טילי קסאם בשדרות, וכמובן חלק מהחזרות התנהלו תוך שיגורים מסיביים של טילים.

 

סאלח שבתי עלה לראשונה במסגרת מערכונים שכתב אפרים קישון ללהקת הנח"ל בשנות החמישים, ועל בסיסם הופק הסרט "סאלח שבתי" בכיכובו של חיים טופול, ובשנת 1988 עיבד קישון את הסרט למחזמר שעלה בתיאטרון הבימה. דמותו של סאלח עוצבה ע"פ עולה חדש ממרוקו, אב למשפחה ברוכת ילדים, אשר חלק עם קישון את הצריף במעברת "שער העלייה" בחיפה. העלילה עצמה מתרחשת בימי העלייה ההמונית, מיד לאחר קום המדינה. המוסיקה במחזמר נכתבה ע"י נורית הירש, והפזמונים נכתבו ע"י חיים חפר.

 

עלילת המחזמר מספרת את סיפורם של סאלח ושל בני משפחתו שעלו מאחת מארצות ערב ונשלחו למעברה, אשר הייתה ממוקמת בצמוד לאחד הקיבוצים. הוא מחפש דרכים לפרנס את משפחתו הגדולה, וככל שהתקרב מועד הבחירות, אנשי מפא"י הציעו לו הטבות שונות (סיוע כספי, דירת שיכון) בתמורה למצביעים שיביא לקלפי. היות שסאלח היה פיקח למדיי, הוא מתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית בהצלחה, ומנגד אלו אשר מייצגים את הממסד סבורים שהם יכולים להערים עליו. בנו של סאלח, שמעון, מתאהב בבת קיבוץ, ואילו בתו, חבובה, מתאהבת בבן קיבוץ, כך ששני העולמות מתנגשים זה בזה, וכמובן סאלח מתמודד עם ראשי הקיבוץ ועם נציגי המפלגות.

 

ב"סאלח שבתי" שכתוב כסאטירה ישנם לא מעט מסרים חברתיים, שבאמצעותם קישון מתח ביקורת נוקבת על הממסד האטום והאדיש לצרכיהם של העולים החדשים, על הקיפוח ועל האפלייה העדתית, על שיטת הפתקים, על הפערים בחברה הישראלית ועוד, כאשר גם בימינו ניתן לראות כי חוזרים על אותן הטעויות מלפני 50-60 שנה.

 

מאחר שמדובר בראש ובראשונה בפרויקט קהילתי, קשה לדעתי לבקר את ההצגה ע"פ הפרמטרים המקובלים, וזאת משתי סיבות. ראשית, לדעתי, עיבוד הסרט למחזמר אינו טוב, והמחזמר אינו מצליח להעביר את המסרים החשובים של הסרט, אלא הוא בעיקר מבדר תוך שמירה על סיפור המסגרת, והסרט הזכור לטובה אינו יכול להיות מוחלף בעיבוד בימתי, בטח שלא בגרסת מחזמר. שנית, בהצגה משתתפים שחקני התיאטרון הקאמרי לצד תושבי העיר שדרות, אשר אינם שחקנים מקצועיים, אלא לקחו חלק בסדנה שהתקיימה לאורך שנה טרם עליית המחזמר.

 

הפרויקט הקהילתי הפך בעקבות הצלחתו בשדרות להצגה שעולה בתיאטרון הקאמרי במסגרת הרפרטואר שלו, ובכך לדעתי ישנו טעם לפגם. ככלל, ההפקה עצמה בינונית אינה מלוטשת מספיק, ואינה עומדת בסטנדרטים של תיאטרון רפרטוארי (אין בכלל מקום להשוואה בין "סאלח שבתי" לבין "כנר על הגג" שמוצג במקביל). כאמור, ההצגה עלתה לראשונה במתנ"ס שדרות, והכרטיסים נמכרו במחיר סמלי של 10 ש"ח, אולם בתיאטרון הקאמרי הכרטיסים נמכרים במחיר מלא, ולאוכלוסיית המנויים מוצעים כרטיסים תמורת כרטיס מנוי. הפער, כמובן, משמעותי מאוד, ובעיניי התיאטרון הקאמרי היה צריך להוזיל משמעותית את מחירי הכרטיסים בהצגה כאשר היא מתקיימת בתל אביב.

 

הבימוי של משה קפטן היה טוב, אך בעיניי היה נאמן מדיי לאלמנטים בידוריים, אשר כמובן מצליחים לעורר פרצי צחוק עזים בקרב הקהל, בזמן שהמסרים החשובים יותר נשכחו מאחור. המחזמר מלווה בהקלטה של המוסיקה בניהולו המוסיקלי של יוסי בן-נון, והיעדרה של התזמורת החיה מורגש. הכוריאוגרפיה של מיטל דמארי פשוטה ומתחשבת בעובדה שלא כל המשתתפים בהצגה הם שחקנים מקצועיים, אולם גם בה לא כולם עמדו בהצלחה. התפאורה שעיצב ערן עצמון והתלבושות שעיצב יובל כספין היו צנועות ומתאימות לדמויות.

 

ללא ספק, איציק כהן אשר מגלם את סאלח, מצליח לספק בידור עשיר עבור הקהל, וכאשר הוא נוכח על הבמה הקהל כולו צוחק, ומעבר לכך הוא מבצע היטב את השירים. יחד עם זאת, כאמור, אני סבור שדמותו של סאלח בגרסה הקולנועית עוצבה בהתאם לסטריאוטיפ, אולם בגרסה הבימתית הדבר אינו כך, אם כי הדבר נוצר כתוצאה מהעיבוד ולא בגלל השחקן.

בתפקיד אישתו של סאלח משחקת בד"כ שרון אלימלך, אולם בהצגה בה צפיתי היא הוחלפה בשחקנית אחרת, אשר עשתה עבודה טובה. כמו כן, בתפקיד נרציסה משחקת בד"כ דקלה הדר ובתפקיד שמעון משחק בד"כ אוהד יהודאי, ושניהם הוחלפו ע"י שחקנים אחרים.

 

שרית וינו-אלעד בתפקיד פרידה הייתה מצוינת וגילמה היטב את דמותה של מזכירת הקיבוץ. אלינור אהרון-בן אבי בתפקיד חבובה, בתו של סאלח, הייתה טובה, וגלעד שמואלי בתפקיד זיגי הקיבוצניק היה מצוין, והם ביצעו את השיר "לי ולך" בצורה טובה. כמו כן, טל בלנקשטיין בתפקיד בת שבע, דייוויד בילנקה בתפקיד נוימן, גיל קפטן בתפקיד גולדשטיין, יעקב תמרי בתפקיד וייסברגר, רועי קקון בתפקידים זולצבוים וצ'ציק, ניסו שליו בתפקיד בר הוניג, יובל ברגר בתפקיד שולטהייס, משה לבנה בתפקיד ההונגרי - כולם היו טובים מאוד.

 

שחקני מתנ"ס שדרות : דניאל אוחנה, דודו איבגי, אלברט אלחרט, נועה אמסלם, נדב בניטה, אליה בראון, טל דהן, אביחן ועקנין, סתיו חג'בי, סתיו כהן, בר כנעני, גלעד ממן, רון מרקוביץ', מיטל סיאני, ליאור עזרן ויובל צ'יבוטרו.

מגיעים לבמאי, לשחקני התיאטרון ולשאר הצוות שבחים רבים על ההירתמות לפרויקט הקהילתי, אשר דווקא בזמנים קשים היווה מסיח מהשגרה היומיומית הקשה אותה חווים תושבי שדרות.

 

סיכום : הצגת בידור בשילוב השירים המוכרים, אשר אינה מלוטשת ואינה מעבירה בצורה טובה את המסרים. מלבד זאת, ראוי שהצגה שהיא פרויקט קהילתי לא תיכלל ברפרטואר התיאטרון, אלא יימכרו אליה כרטיסים במחיר סמלי ולא במחיר מלא / תמורת מנוי.

 

התמונה מתוך אתר התיאטרון הקאמרי.

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
מסכימה עם כל מילה
14.03.09 (23:27)
2.
בתפקיד נרציסה
אלעד נעים 15.03.09 (09:26)