נמנעתי בשבועות האחרונים לדבר יותר מידי על הבחירות. דברתי על המועמדים כמובן ועל המצב אבל לאו דווקא מנקודת המבט של הבחירות. הסיבה היא שיש כל כך הרבה ברברת בנושא שחשבתי לעצמי שבטח את מה שיש לי להגיד "אמרו את זה קודם לפני", ואין לי מי יודע מה לחדש בנושא בטח לא במהלך מערכת הבחירות.

אז כתבתי על המלחמה ועל המועמדים ועל בית ראש הממשלה, ובעיקר התייחסתי מספר פעמים לעובדה שלהבדיל מארה"ב שם באמת הייתה תקווה (שעוד צריכה להוכיח את עצמה), אצלנו נראה שהוצאנו את אותם מועמדים מהנפטלין והנה שוב הם עומדים, אותם אנשים פחות או יותר, אולי חוץ מציפי לבני, ומבקשים מאיתנו שוב להביע בהם אמון.

לצערי אני חייב לאמר שוב שמערכת הבחירות הזאת הייתה די מוזרה ואפילו הזוייה. היא התנהלה יותר ברשת מאשר ברחובות, אבל הדבר היותר חשוב הוא שאנשים אבדו איפהשהו עניין מן הסיבה הפשוטה שאף אחד מהמועמדים לא מביא איתו רוח חדשה. אני יודע שציפי לבני היא מועמדת חדשה שעדיין לא הייתה ראש ממשלה, אבל הנבחרת שהיא מביאה איתה מוציאה את הרוח מהמפרשים ואת העוקץ מן העובדה שאולי היא הייתה היחידה שהייתה יכולה להפיח תקווה. רובנו לא תמימים ואנחנו מבינים שעם שאול מופז, בלילה, ובר און לדבר על תקווה זה הזוי ובמקרה הגרוע פטאתי. אבל זה מה שיש לה, ולמרות שהיא באמת מנסה להבליט את עצמה ולא את הנבחרת (ובצדק), כולנו יודעים מה נקבל אם נקבל אותה.

לגבי ברק, ששוב עומד לפנינו, אני חושב שהוא עשה טעות כשלא קרא נכון את המפה ובמקום להבליט את עצמו כשר הבטחון הבא, הוא הלך על ראשות הממשלה שהיא רחוקה ממנו שנות אור. הוא עשה עבודה מצויינת במלחמה האחרונה ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממנו, אבל זה הכל. כבר היינו בסרט של ברק ראש ממשלה, ונראה שהעם עדיין לא מוכן להיות שם שוב.

לעומת זאת, ובאופן תמוהה הרבה יותר, נראה שהעם שכח לגמרי שגם היינו כבר בסרט הרע של ביבי ראש ממשלה, והסרט הזה היה סרט אימה, יותר גרוע בהרבה מהסרט של ברק (שבא בשלב מאוחר יותר). משום מה אנשים או שלא מבינים או ששכחו מי הגה את הרעיון להשליט בארץ כלכלה חופשית וקפיטליזם טהור (כן ביבי). אותו קפיטליזם שהפך אותנו חלק מהמשבר הכלכלי העולמי. אז למי שחושב שביבי הציל את הכלכלה, כדאי לחשוב פעמיים ולהבין שאולי הוא הציל את הכלכלה עבור העשירים אבל התוצאה היא יותר עניים ופחות זכויות סוציאליות שזה לא יכול להתקיים במדינה קולטת עלייה כמו שלנו. אנחנו לא אמריקה, אבל את זה הוא עוד צריך להפנים. עכשיו הוא כאילו הוא משנה את עורו, תקשיבו לי, אנשים לא משתנים הם הופכים יותר מה שהם או באנגלית שזה נשמע יותר טוב: people don't change they become more so

ונסיים עם המועמד המפתיע ביותר בבחירות האלה, אולי הדבר היחיד שמכניס קצת חיים לכל הקמפיין הזה, ליברמן. אם יש דבר שאינו מובן לי, אבל ממש, זה איך הצליח האיש הזה עם כל הלכלוך שדבק בו ועם אידיאולוגיה פשיסטית לשכנע כל כך הרבה אנשים לתת לו את הקול. כנראה קמפיין שמבוסס על הפחדה הוא קמפיין טוב. אני מרשה לעצמי גם לומר, שמי שהאמירות של ליברמן לא מפחידות אותו, או שלא היה בבית ספר כשלמדו על הפאשיזם באירופה או שהוא פשוט לא מבין את המשמעויות של לתת כוח לאידיאלוגיה הזאת. רוב האנשים שבוחרים בו רואים מולם רק את הנושא של הערבים ולא רואים איזה מחיר אישי הם הולכים לשלם מבחינה דמוקרטית. בל נשכח הדיקטטורים הגדולים ביותר בהסטוריה נבחרו בבחירות דמוקרטיות, רק אחרי שהם נבחרו הדמוקרטיה הסתיימה.

תחשבו על כל זה כשאתם מגיעים לקלפי.