מס' צפיות - 338
דירוג ממוצע -
כנראה שהעופרת היתה חלולה
מאת: kalligula 28/01/09 (00:00)

אני יושב לי היום בעבודה, אחרי התנתקות של שבועיים וחצי. מנסה בכל כוחי להדביק את הפער ולסגור אותו, שמא אמצא את עצמי נזרק מהמערכת בשל היעדרויות תכופות בגין עודף ימי מילואים, כן עצוב אבל זו המציאות בישראל שנת 2009.

 

פתאום שומע ברדיו חדשות, שם מודיעים על אזעקת "צבע אדום" במועצה אזורית אשכול, כל האזעקות צילצלו אצלי ומיד נכנסתי לאחד מאתרי החדשות באינטרנט שם אני קורא על הפיגוע שאירע ליד כיסופים בה נהרג חייל צה"ל ושלושה נפצעו. משפשף את עיניי כלא מאמין, הלו רק ביום חמישי פשטתי את המדים, הם עדין תלויים על החבל, האם זה אומר שבמקום לאפסן אותם בארון אאלץ ללבוש אותם שוב בעוד צו שמונה?

 

עברו רק מספר ימים מסיומו של מבצע "עופרת יצוקה" שהיה אמור להביא שקט לישובי הדרום, ולהחזיר במשהו את ההרתעה הישראלית בהלצה שכזו שהנה בעל הבית בישראל השתגע ועכשיו תגובותיו יהיו קשות וחריפות כאילו אין מחר. האומנם?

 

מבצע עופרת יצוקה שהחל בהתקפה מאסיבית מהאוויר על רצועת עזה,במשך חמישה ימים חיל האוויר תקף את הרצועה מצפון לדרום והטיח עליה אלפי טונות של חומר נפץ, במקביל צה"ל לרכז כוחות קרקע מסביב לרצועה, חי"ר, שיריון, תותחנים,הנדסה סדיר ומילואים, והתחילו הליחשושים של כניסת כוחות קרקע לתוך הרצועה שרק לפני מספר שנים יצאנו ממנה באותה התנתקות שעליה ניצח אריאל שרון.

 

במקביל גוייסו חטיבות חי"ר מהצנחנים (מילואים) שהחלו באימונים בצאלים, כוחות להם הייתי אמור לסייע בכל הקשור בשימוש באכזריות, בשלב הזה כבר אבד המומנטום של המבצע והתחילו כל ההיסוסים שכ"כ אופיינים לחברי ממשלת אולמרט הנוכחית, שלב ב' החל עם הפגזה מאסיבית של תותחנים, וכניסת כוחות חי"ר ושריון לעבר הרצועה, כאשר השלב הזה כלל ביתור הרצועה לשלוש רצועות.

 

הכניסה היתה חלקה יחסית, ומלבד אירועי ירי של כוחותינו על כוחותינו שגבו מחיר יקר (יקר מידי) ועוד מספר נפגעי רסיסים מפצמ"רים הסתבר שלוחמי החמאס לא גיבורים כאלה כפי שהוצגו, ורובם פשטו את המדים וברחו בכסות אזרחים מחשש לעימות עם חיילי צה"ל.

 

שלב ב' הסתיים במהירות ואחרי יממה צה"ל כבר היה בפאתי עזה,ג'בלייה,ושאר ערי הגדה, ונכנס לשלב ההשהייה והמתנה לקבלת ההחלטה האם מבצעים את שלב ג' או לא, במקביל יחידות המילואים יושבים בצאלים כבר שבועיים וממתינים לפקודות, כאשר כל יום מתקבלות ארבע חמש פקודות, שעוד לפני שמתקבלת פקודה אחת כבר נכנסת פקודה חדשה וסותרת את קודמתה, אלו מאיתנו שהיו במלחמת לבנון השנייה היה דה ז'ה וו.

 

הגיע יום שלישי והנה סוף סוף תזוזה, חטיבות המילואים זזות לעבר הרצועה ומתמקמות לפני כניסה, כאשר הכוונה היא להכנס לשטחים שנשלטים ע"י כוחות הסדיר ולהחזיק בהם, לטובת הוצאת סדירים להתרעננות לקראת התקדמותם לפאתי הערים, נכנסים לרצועה ומחלפים את כוחות הסדיר שמתקדמים עוד קצת קדימה, ונכנסים להשהייה והמתנה, כן שלב ג' לא שלב ג', שלב ד' ושאר סיסמאות , מבינים שבקבינט מהססים, לא רוצים להחליט וכל שנותר זה להמשיך לשבת בתוך הבתים והמגננים שהקים צה"ל (סוללות עפר) ומתפללים שפצמ"ר או טיל נ"ט לא ינחת עלינו בשלב ההמתנה הזה, או ניפגע באחת השיירות היומיות שנכנסו פעם ביממה ע"מ לפנות פצועים, לתת אספקה, ולבדוק כשירות הכלים.

 

יום שבת, ממשיכים בהמתנה הניצחית שומעים שיש דיבורים על הפסקת אש חד צדדית, נסיונות להסכמים כאלה ואחרים ומבינים שהממשלה נסוגה ואנחנו בשלהי המבצע, בשלוש לפנות בוקר מודיעים לנו קומו קומו צה"ל יוצא מהרצועה.

 

יום ראשון לפנות בוקר 90% מחיילי צה"ל מחוץ לרצועה, הכוח היחידי שנשאר ברצועה היה כוח שיריון שישב באזור נצרים והיה אחראי לביתור הרצועה, בשלב זה גם הוסר המצור והתחילה תנועת פלשתינאים בין חלקי הרצועה כאשר כוחות השריון צופים מהצד, בתקשורת לא מודיעים דבר אלא על המתנה לקבלת החלטת הקבינט על הפסקת האש החד צדדית. הפקודה שאנחנו מקבלים היא שבשלב זה אנחנו נשארים במצב של כוננות למשך 48 שעות, ובמקביל עובדים על החזרה לכשרות והתרעננות.

 

יום שלישי מתחילים לדווח בתקשורת על דילול הכוחות ברצועה, תתעוררו אנחנו כבר יומיים, והכרזה על התחלת פינוי הרצועה, בשלב זה חטיבות המילואים כבר מצויות בימח"ים שלהם, והכוח שלי הוא היחידי שנשאר בגבול הרצועה בהמתנה למובילים שיאספו את האכזריות והנגמ"שים שלנו,ועוד מספר שומרים על כלי רק"ם של יחידות אחרות, ע"מ לא לחשוף את הפינוי המוקדם דחו את המובילים עד יום רביעי בבוקר שאכן הגיעו.

 

כך תם לו המבצע שכל כולו היה מלא חששות והיסוסים, למי שהיה בפנים זה נראה יותר כמין מסע נקמה על 8 שנים של אימפוטנטיות וחוסר אונים שאיפיינו את ממשלות ישראל ב10 השנים האחרונות, בעיניי זה היה נראה כמו ההתנהלות במלחמת לבנון השנייה, שם פחדנו משמורות הטבע והיינו בהשהייה 3 שבועות וכאן פחדנו מכניסה לערים והיינו בהשהייה שבוע (הסדירים יותר), ההבדל המשמעותי בין המלחמות הללו היה התנהלות צה"ל אל מול התקשורת, שהפעם לא ידעה דבר והוזנה רק ע"י מה שצה"ל שיחרר לה והקברניטים כמובן.

 

המרוויחים הגדולים מכך היו שני האהודים וציפי ליבני שהפעם לא היה מספיק מידע מהשטח שידבר על המחדלים ותחושת הבלבול שהיתה וחוסר הוודאות להבדיל מלבנון, תחושת ניצחון ששירתה גם את צה"ל ששיקם את תדמיתו בעיניי הציבור ועצמו אחרי עודף האחריות שלקח על עצמו בתום מלחמת לבנון השנייה.

 

בשורה התחתונה המבצע לא השיג דבר, יעדיו היו מעורפלים כאשר ניתן לכופף אותם לכאן ולכאן, כל אחד לפי צרכיו וע"פ ההתפתחויות, והיום קיבלנו את השיעור הראשון לתוצאותיה האמיתיות של המלחמה שלא השיגה דבר.

 

החמאס נשאר בשלטון, המנהרות חזרו לפעול בתפוקה מלאה, איום הטילים על דרום הארץ לא הוסר, ההרתעה לא הושגה,אין פיקוח על ציר פילדלפי,והנורא מכל גלעד שליט נשאר מאחור

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
אין דנים אדם בשעת כעסו ומצוקתו
אני, אני, אני, 28.01.09 (10:14)