מאז שטנק צה"לי ירה פגז לתוך בית ספר והרג 40 אזרחים, כמו שהיה צפוי מראש שיקרה, קמו על רגליהם האחוריות כמה כותבים בבלוגוספירה - חלקם מתנגדים בתוקף למלחמה - וטוענים שאי אפשר לזקוף את המוות הזה לזכות צה"ל. 'מה אתם רוצים', הם אומרים, 'החמאס יורה מתוך אוכלוסיה אזרחית. לצה"ל פשוט אין ברירה'.
טיעון המגן האנושי הוא טיעון חזק מאוד, וגם נכון בהרבה הקשרים. הוא משכנע מאוד כשהוא מובא נגד מקרים שבהם החמאס ירה רקטות מתוך אוכלוסיה אזרחית כדי להימנע מתגובה, בעת שהיו לו שטחים פתוחים לירות מהם (וגם כשהוא מובא נגד 'נוהל שכן', אבל את זה אנחנו נוטים לשכוח).
הבעיה היא שלא זה המצב כרגע. צה"ל נכנס לרצועה, תפס את השטחים הפתוחים והתחיל להילחם בתוך שטח עירוני צפוף. במצב הזה לחמאס יש שתי ברירות: להיכנע או לירות מתוך אוכלוסיה אזרחית. שם מתנהל הקרב. אין שום מקום אחר שאפשר לירות ממנו. מה ציפינו, שניכנס לתוך עזה ואז חמאס יגיד 'פוס משחק, אנחנו לא יורים מתוך אוכלוסיה אזרחית'?
האם צה"ל היה אומר את זה אם אוייב היה פולש לעיר ישראלית? האם היינו רוצים שיגיד?
מרגע שצה"ל בחר לנהל קרב בתוך שטח בנוי ומאוכלס, האחריות לנפגעים האזרחיים היא (ברובה) עליו.
לבלוג של נדב פרץ