כן והנה תותחי המלחמה ורעמי הפגזים הולמים שוב בחוצות המדינה נדמה כאילו רק אתמול שמענו את בכירי הממשל והצבא מבטיחים לנו שלמדו את לקחי מלחמת לבנון השנייה, שחוסנה של ישראל ועמידותה כנגד פרעות חיצוניות אינו מוטל בספק, שנוכל לכל צרה ולכל אויב, האמנם?

מספיק לפתוח עיתון או להציץ במהדורת החדשות לרגע קט כדי לראות את אותם תמונות, שלצערי הרב, התרגלנו לראות במדינה הזאת, שוב אזרחי המדינה חיים במקלטים שוב אנשים נאלצים להפסיק את חייהם לספוג אבדות ממון ורכוש, לאבד כל תחושה של ביטחון ואף לקפח את חייהם בשם פוליטיקה שמנוהלת על ידי אלו שאינם מוכשרים לכך. 

לא יעבור זמן ושוב ישודרו כתבות על מקלטים לא ערוכים על אוזלת ידה של הממשלה, על חוסר יכולת של הצבא להגן על תושביו, כספים וציוד שלא מועברים לאלו הזקוקים להם.. והרשימה עוד ארוכה. אך הבעיה נעוצה לא בצמרת המדינית והצבאית, כן הם נושאים באחריות מתוקף תפקידם, אבל את שורש הבעיה ניתן לאתר הרבה יותר קרוב, לב המאפילה הוא אנו, האזרחים, אלו שבידיהם הכוח האמיתי לגרום לשינוי ולהביא לתוצאות.

אנחנו האזרחים צריכים לקום ולהקים קול זעקה אמיתי, לא עוד מחאה שניתן לפטור במחי יד, אלא להתאגד ולדרוש את שמגיעה לנו!

עוד כמה מלחמות יידרשו עד שנשכיל כעם ונבין שהכח בידנו לשנות את המציאות היומיומית בישראל, אם לא נקום ונדרוש שינוי מהותי מקברטיני הכח, אותם אוחזי שררה שסיממו אותנו בשקרים חצאי אמת והבטחות נבונות, לא תיהיה כאן מציאות אחרת, לעולם לא נוכל לשבת תחת כנף היונה האוחזת עלה של זית ולהביט למחר בתקווה.

אני קורא לעם הזה לצאת מהאדישות שלו, הפסיקו להיות זומבים מסוממי ריאלטי, כפרה המאביסה את עצמה באחו בזמן שהשדה נשרף. הרי בכל מדינה מתוקנת האזרחים קמים על ממשלותיהם ויוצאים לרחובות בכל סימן לסקנדרל או מחדל, למה אנחנו האנשים היושבים בארץ ישראל של שנות האלפיים איבדנו את היכולת המרכזית ביותר לדמוקרטיה - יכולת המחאה החופשית!

אנחנו כאזרחים לא צריכים לפחד מהממשלה שלנו, הממשלה צריכה לפחד מהעם! הכוח הוא אצלנו ואנו צריכים להיות אלו אשר קובעים את המציאות במדינה הזאת!