אחרי יום מאד קשה אשר חווינו אתמול עם הפיגוע הקשה מנשוא בירושלים, לקחנו מעט הפוגה ועקבנו אחרי סידרה מאד בינונית בערוץ frence 2 כאשר לפתע, באמצע המסך הופיעה ידיעה כתובה כי אינגריד בטאנקורט, הפוליטיקאית הקולומביאנית-צרפתייה אשר בזמן מרוץ לנשיאות קולומביה נחטפה ע"י ה-farc, שוחררה אחרי שש וחצי שנים של שבי בג'ונגלים האמזוניים בתנאים אשר קשה לתארם. היא שוחררה ע"י פעולה מוצלחת של הצבא הקולומביאני ,יחד עם עוד 14 חטופים, חיילים קולומביאנים ואמריקאים.

הדרמה של השחרור וכשעה אחרי כך כבר ירידה מהמטוס בבוגוטה וקיום מסיבת עיתונאים חגיגית, לוותה במקביל ע"י הנשיא סרקוזי בארמון האליזה, לשם התקבצו כל בני המשפחה של החטופה וכל מי אשר ידו הייתה במלחמה העיקשת לשחרורה. אין ספק כי שני הטקסים אשר ציינו את אמינות הידיעות, היו מרתקים ונמשכו עד השעות הקטנות של הלילה.

למרות שימחתי האישית ושל משפחתי , לא הייתי משקיע זמן בכתיבה על הנושא לולא שלש עובדות: האחת היא היום השחור אותו עברו תושבי ירושלים וכל אזרחי המדינה. השנייה היא העובדה כי למרות הלחץ הרב אשר היה סביב נאומי השחרור בארמון האליזה , לא שכח הנשיא סרקוזי (אשר איני חסיד גדול שלו מבחינה אידיאולוגית וגם אישיותית) להזכיר ולייחל פומבית את שחרורו של גלעד שליט, זו הקבלה מאד מתחשבת המראה כי יש מדינות, אשר בהן גם מאבקים צודקים אצל עמים אחרים , המראות שותפות בגורל.

שלישית, אינגריד בטאנקורט דיברה ארוכות מאד על השבי ועל המבצע אשר הביא לשחרורה והשוותה אותו לפעולות בסגנון "ישראלי", היא כנראה התייחסה למבצע אנטבה , אך עצם העובדה צריכה להדליק נורה של איזו גאווה במדינתנו הגוועת ואשר חטיפה אינה מסתיימת למרות המלחמה אשר היא " גררה" אותנו אליה....

המראות של אתמול בלילה היו משמחות אך לא אופטימיות מעבר למקרה הנקודתי של חילוץ חטופים אלו, אשר שהו בידי הגרילה בין שש לעשר שנים, רבים אחרים מתו בשבי ועדיין יש רבים בידי ה"מורדים" הקולומביאנים אשר משתמשים בהם כקלף מיקוח ולקבלת כופר כספי גבוה ע"מ להמשיך ולממן את פעילותם אשר מזמן הפכה לפושעת ובלי כל רעיון פוליטי.

לצערנו, לא רק שם בני אדם משמשים כמשכון חי בכוח ע"מ להשיג דברים מפוקפקים והעולם ה"חופשי" לא יודע לתת תשובה למגמות אלו וזה כולל את החמאס והחיזבאללה.

אולם המאבק הציבורי הנרחב למען שחרור חטופי קולומביה, או האחיות בלוב או "עצורים" אחרים בארצות אפריקה, מוכיח דברים ברורים, אכפתיות של אזרחי העולם החופשי יכולים להשפיע על הממונים  לפעול בכיוון נחוש לפיתרון בעיות מסוג זה הכולל גם את שבויינו אשר לא מקבלים סיוע מהצלב האדום, בגלל אטימות השובים, אך גם המנהיגים. הליכה אל דעת הציבור בכל העולם, ללא לאות והכנסת המודעות כי יש דברים פסולים גם בעת סכסוך או לוחמה, הם הצעדים אשר יכולים להביא לשחרור חטופים ושבויים מכל סוג.

אני מקווה כי הניסיון האחרון הזה של שחרור החטופים בקולומביה, ישפיע על הקורה אותנו ומאחל למשפחות החיילים לחוות את השמחה אותה ראינו אתמול בלילה יחד עם כל אומות העולם.