מראות היום והמידע אשר שודר בכל אמצעי התקשורת הקיימים לא יכולים להשאיר ,הקורא לעצמו "בן-אדם", אדיש ואטום, אך מעבר לכך ולמרות ואנו, לצערי, מורגלים, אפילו אחרי הפוגת מה, במראות הטרור, קשה לנסות ולהבין את הגדוּלה של האם אשר ,כך לפחות דווח, השליכה את תינוקה מחוץ לרכב בה הן היו ואשר הדורס רמס בלי רחמים.

ככל ואני חושב על הסיפור הזה מאז והופץ, אני מתחיל להמחיש לעצמי את המראות המקאבריות אשר הביאו עימם ניצולי שואה בספרם על הצורה בה הם, לעיתים כילדים רכים, ניצלו ע"י הקרבה אמיצה מעין כמוה של הוריהם, כולל השלכה של ילדים מקרונות רכבת, נטישתם ביד הגורל אצל זרים וכו. עתה אחרי היום עם המראות המבעיתות, אשר כל אחד על כדור הארץ יכל לצפות בהן,  יש לי המחשה קשה מאד של השואה.

מנוּסֶה, כמו רבים אחרים במראות קשות של גופות זרוקות אל בורות, שלדים ומשרפות, פעולות איבה מכל סוג בארצנו ובעולם, הסיפור של היום הוא סיפור התינוקת, אותו סיפור ילווה אותה לכל חייה ולמרות הכאב הנורא הכרוך בסיפור זה, אני מקווה כי היא תראה את הצד הנהדר של ההקרבה של האם.

כדרך רוב אזרחי המדינה והעולם, איטום ליבנו אל מול הזוועות המתחוללות אצלנו ובמקומות אחרים על פני העולם, הוא מעשה התגוננות נפשית המחזקת אותנו לקראת המכה הבאה, וניצול הזמן בין הספירות לטובת הטוב אשר בחיים , הוא מעשה של שפיות אשר הוכיח את עצמו לאורך הדורות. אך ביום כמו היום, יש לעצור כמעה ולקחת אוויר, עמוק-עמוק לתוך הריאות, לתת ללב להשתולל ולכעס לשלוט, אך לא בייצרים אלה במחשבה דרכה אני רואה גם את התגובה של השחקנים הראשיים במחזה המקאברי אשר ניתן לנו חינם, במחיר דמם של אחרים.

לצערי, איני סבור כי תמו מעשי האיבה, כי יתומו מעשי פשע, כי יעצרו את הקטל בכבישים וכל אירוע איום ככל ויהיה בעתיד הקרוב או הפחות קרוב. כמובן, כאופטימיסט זהיר, אני מקווה כי כל פעולת מנע נבונה אשר תעשה ע"מ למנוע, עד כמה ואפשר, אסונות מכל סוג, יעזרו לנו להמשיך עם תקווה לחיים.

ליבי-ליבי אל כל המשפחות אשר סבלם ניפתח עם האירוע אשר נעשה ביד מזיד זה הבוקר ומאחל להם השתקמות מהירה, עד כמה וזה אפשרי.