מס' צפיות - 484
דירוג ממוצע -
החתונות הלוהטות של הקיץ
על החוק החדש המתיר נישואים חד מיניים במסצ'וסטס, על הסרט החדש "הענק הירוק", על השיר חדש של "בק" ועוד...
מאת: איתמר זהר 19/06/08 (02:28)

ארבע שנים אחרי שמסצ'וסטס נהפכה למדינה הראשון בארצות הברית שמתירה נישואים חד מיניים, הולכים ונחשפים גם הבקיעים. מובן מאליו, כמו בכל קשר זוגי, שיהיו עליות וירידות, אבל כתבות שמתפרסמות באחרונה בתקשורת האמריקאית מציגים גם את הצד הוורוד הפחות הכרוך בכך: גירושים.

 
בכתבה של "ניו יורק טיימס" שהתפרסמה ב-15 ביוני מדברים בני זוג הומואים ולסביות על הקשיים שיצרה האפשרות להתמסד כדת וכדין, בדיוק כמו סטרייטים.

 
מה שהיה החלום של רבים (למה?) נהפך למציאות אפורה ומורכבת. פתאום הוויכוח אם להתחתן או לא יצר עוד מרכיב של מתח בחיים הסבוכים ממילא.

 
מוקדש כחומר למחשבה מטעם (סתם, בצחוק... תקראו, זה מעניין).

מרד הנפילים

 
לצערי הרב, אין לי ידע מעמיק בקומיקס אמריקאי. משום מה, אני מתקשה להתחבר לעיבודים קולנועיים עכשוויים שלו, למרות הניסיונות. אבל בשנה האחרונה התחלתי לעקוב בקדחתנות אחר המתרחש מאחורי הקלעים של הוליווד, אל תשאלו אותי למה, ואני קורא בשקיקה נתונים ופרשנויות על דירוגים שבועיים של שוברי קופות וכל מה שעומד מאחורי הפקתם.

 

הסרט "הענק הירוק", שיצא בסוף השבוע בהפקת אולפני מארוול ובהפצת אולפני יוניברסל, סיקרן אותי במיוחד משום שבמקרה ראיתי לפני חמש שנים את העיבוד הקולנועי הקודם לסדרת הקומיקס. הסרט "הענק" שביים אנג לי ("הר ברוקבק") ב-2003 נהפך מאז צאתו לאחד המושמצים ביותר בהוליווד ושימש מעין תמרור אזהרה לבמאים ודוגמה לכישלון מהדהד. למרות הצלחתו המסחרית בסוף השבוע הראשון להקרנתו אז, הוא ספג ביקורות קטלניות וכביכול לא הצדיק את ההשקעה העצומה בו.

 

מה גרם למבקרים ולמעריצים לסלוד כל כך מן הסרט? סביר להניח משום שהבמאי ביקש לפרש אותו באופן אחר ועשה לפחות צעד אחד קדימה. לא, זה לא סרט מושלם, רחוק מכך (וזו הסיבה שאהבתי אותו - סרטים, כמו ספרים או תקליטים לא אמורים להיות מושלמים), אבל היה בו משהו שובה לב דווקא בגלל הניסיון הנועז ליצור גיבור-על שביר, פגיע, אפילו לא כריזמטי. אנג לי טעה, כנראה לא באשמתו אלא באשמת אילוצי הפקה כאלה ואחרים כפי שקורה לא פעם, בבחירת השחקנים הראשיים, אריק באנה וג'ניפר קונלי, שכתפיהם צרות מדי מכדי לשאת סרט על כתפיהם.

 

ניק נולטי הנהדר גנב את ההצגה, אבל לא היה די בכך. גם משום שסרט שבו אביו של הגיבור הוא אנטי-גיבור ויתרה מכך, אנטי-תזה לאמריקאי המצוי, זה שרוב האמריקאים רוצים כל כך לראות.

 
דמויות של גיבורי-על בקומיקס אמורות להיות מרתקות בהרבה מכפי שהן נראות על נייר החוברת משום שהן מסמלות את הכמיהה של האדם להיות - ולו לכמה שעות ביום - אחר ושונה מכפי שהחברה דורשת ממנו. אבל מאחר שהקולנוע האמריקאי מורכב ברובו משחור ולבן, טוב ורע, מלכתחילה אין לדמות כזאת שום סיכוי להיות באמת עמוקה ומורכבת. מאחר שהגיבור העל נדרש להציל את העולם, להיות חזק ולנצח, אין בעצם באישיותו שום פרט מפתיע. מפסידנות? חס וחלילה. חולשה? מה פתאום. זה אסור. הצופים לא יהיו מוכנים לשאת זאת. וצריך להצדיק את ההשקעה הכספית ומותר לקוות לסרט המשך.


לכן אנג לי נכשל. כי הוא ניסה לעשות בדיוק ההיפך. אבל האם התדמית הבזויה שהוצמדה לגרסה הנועזת שלו מוצדקת? לפחות אני לא היחיד שחושב כך. גם במגזין המקוון "סלייט" היה מישהו שביקש הזדמנות נוספת. עדיין לא מאוחר.

ח' באב

 
השבועון הבריטי "אובזרבר" ביקש, לכבוד יום האב, משמונה סופרים לכתוב על אביהם. ביניהם אפשר למצוא את ג'קי קיי, שכתבה את אחד הספרים היפים והאמיצים שקראתי בשנים האחרונות ("חצוצרה", ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד), ליונל שרייבר, ויל סלף ואדמונד וייט.

אמת או חובה

 
כבר עברו 25 שנים, אבל "כל האמת" של להקת "הקליק" עדיין גורם לי להתרגש בכל פעם. איפה הימים שהיה בישראל גל חדש, והאם אתם מזהים את זו שמנגנת על הקלידים. קלאסיקה.

 

 

בחזרה לשגרה

 

שיר חדש ונפלא ששמו Chemtrails מתוך Modern Guilt תקליט ממשמש ובא של בק.

 

 

לבלוג של איתמר זהר

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר