הדיון שנערך השבוע בוועידת החינוך של הכנסת בראשות צבי סוכות לא רק חשף נתונים יבשים , הוא שרטט את מפת הדרכחם של מערכת בנסיגה . כאשר כל מורה חמישי נוטש תוך חמש שנים ,וכשאחד מכל עשרה מורים חדשים בורח מהכיתה עוד לפני שהספיק ללמד השנה, הבעיה היא לא רק "מחסור" ,אלא משבר עמוק.

                הכתובת על הלוח

הנתונים מדאיגים ,אך המגמות מדאיגות עוד יותר

1: שפל בעתודה: שנת 2024 ספקה את מספר בוגרי ההוראה הנמוך ביותר בעשור האחרון. אם אין סטודנטים לחינוך , אין מורים, ואם אין מורים עתיד החינוך בסכנה.

2: הפתרון הזמני הפך לקבוע: הזינוק הבלתי-נתפס של 80% בשימוש "באישורים חריגים" מעיד על-כך שהמערכת עובדת בשיחטת "פלסתרים" . אנו לא מחפשים את המורה הטוב ביותר, אלא את מי שמוכן לעמוד מול כיתה.

3: המרכז בוער: רוב האישורים החריגים מתרכזים בתל-אביב . המקום שאמור להיות הקטר הכלכלי והחברתי של ישראל סובל ממחסור אקוטי בכוח אדם איכותי.

               חוזים אישיים הבטחה על הנייר

הנתון המקומם ביותר שעלה בדיון הוא הכישלון המהדהד של מנגנון החוזים האישיים . מאז אוקטובר 2022 במקום "עשרות אלפי מורים" כפי שקיוו בכנסת , נקלטו רק 12 מורים.

כפי שציין יו"ר הוועדה צבי סוכות המאבקים מול הסתדרות המורים והקבעון המחשבתי בולמים את היכולת להכניס דם חדש ואיכותי למערכת- כזה שמגיע מתחום ההייטק או מהמגזר העסקי ולא מוכן להיכבל לטבלאות השכר המיושנות.

               סיכום

מערכת החינוך הישראלית נמצאת במצב של " הנשמה מלאכותית" על-ידי גמלאים ומורים בסטטוס זמני.

אם לא נשכיל להפוך את מקצוע ההוראה לאטרקטיבי באמת- לא רק במילים אלא בתנאים, בגמישות העסקה ובמעמד- נגלה בקרוב מאוד שהכיתות אולי מלאות בתלמידים , אבל אין בהן מישהו שישביח אותם כעת.