הכירו את הנבחרת:

• גלעד חצב (פסנתר וניהול מוזיקלי): המוח שמאחורי העיבודים המתוחכמים, שהשכיל לשלב ציטוטים של מיילס דייוויס בתוך המלודיות של כספי. • דורון רפאלי (תופים): האיש על הקצב, שמוכּר לכולנו כמתופף המיתולוגי של להקת "אטרף", ומביא איתו גרוב, שאי-אפשר להישאר אדישים אליו. • מורן בר-און (טרומבון וגיטרה בס): הווירטואוז שמחליף בין הכלים במיומנות, ומוסיף את הצבע המיוחד ואת העומק להרכב. • שלו אדרי (שירה וקלידים): הזמר שמגיש את הטקסטים של אהוד מנור ויוסי בנאי בקולו הייחודי, תוך שהוא תומך בהרמוניה על הקלידים.

ילדי-הג'אז פוגשים את הגאונות של כספי

מה שמרתק במיוחד בהרכב הזה הוא שחבריו לאו-דווקא "התחנכו" על ברכיו של כספי. הרקע שלהם מגיע ממוזיקה לטינית, אפרו-קובאנית ולימודי-ג'אז ב"רימון" ובניו-יורק. מה ש׳קנה׳ אותם היה הגאונות המוזיקלית של כספי נטו. הם בחרו במודע להתרחק מהמעטפת הברזילאית המזוהה כל-כך עם כספי, כדי לחשוף את הגרעין ההרמוני והמלודי שלו. הם השחילו בתוך העיבודים "ציטוטים" מהעולמות שלהם, כמו פראזות של מיילס דייוויס משנות ה-70, שיצרו רובד עמוק ומתוחכם לקהל בעלי "אוזן חדה".

סיפורים מהאולפן: "פשוט תעשה מה שאני עושה!"

הערב לא היה רק רצף של שירים, אלא מסע בזמן רווי באנקדוטות, שחלקן נשמעות כמו שפת-רחוב אולפנית טיפוסית. הנגנים שיתפו בסיפורים "ממקור ראשון" על הדינמיקה של כספי עם ענקי תרבות אחרים. כך, למשל, נחשף הסוד מאחורי ההקלטה עם יוסי בנאי בשיר "מרוב אהבה שותק". בנאי, שהיה שחקן נדיר, אך לא זמר "טכני", קיבל בזמן אמת הנחיות מכספי דרך האוזנייה: "פשוט תעשה מה שאני עושה!", אמר לו כספי, ובנאי חיקה כל צליל וצליל.

סיפור נוסף, שהצחיק את הקהל, נגע למאיר בנאי המנוח. מספרים שבאולפן ההקלטות, מרוב התרגשות מהעבודה עם כספי, השניים פשוט "הורידו בקבוק ערק", והקליטו את הכל בטייק אחד, כדי לשחרר את הלחץ. אפילו הלהיט האלמותי "ברית עולם" קיבל פרשנות חדשה, כשנחשף שנולד בכלל כקטע אינסטרומנטלי לסרט "חגיגה בסנוקר"; רק בזכות דחיפה של שלמה גרוניך, שגר אז עם כספי, והטיח בו: "אתה נורמלי?!", נכתבו המילים המופלאות של אהוד מנור.

דיאלוג בגובה העיניים: בין מס-הכנסה ל"ילדות שנייה"

הקסם האמיתי של המופע היו האינטימיות והסיפוק הרב של הקהל, שנהפך לחלק פעיל מהיצירה. בשלב מסוים הנגנים ממש לימדו את הקהל קטעי-שירה מורכבים בשירים כמו "ימי בצורת". השיא נרשם בביצוע לשיר "מס", שבו הצטרף הקהל בחדווה למילים הציניות של אהוד מנור ושל כספי: "ולפעמים נדמה וזה ממש נמאס, שהחיים הם רק לצורך מס".

לקראת הסוף נפלו המחסומים בין הבמה לכסאות לגמרי. הלהקה ביקשה מהקהל להציע שירים לפרויקט הבא, והתגובות היו ספונטניות ונלהבות - מ"ארץ טרופית יפה" ועד "היא חזרה בתשובה". הם ביצעו, בלי תכנון מוקדם, את "לקחת את ידי בידך" ואת "ילדותי השנייה" יחד עם הקהל, מה שהותיר את הנוכחים בתחושת התעלות.

המופע בכוכב יאיר-צור יגאל הוכיח, שהמוזיקה של מתי כספי היא גשר חי; היא מחברת בין נגני-ג'אז, שבאו מהעולמות של "אטרף" ושל ניו-יורק, לבין קהילה שרוצה להרגיש מעט מהקסם של פעם, אך עם הגרוב ועם החיוך של היום.