ברחוב לוי אשכול 24 ברעננה עומד עץ אקליפטוס עבות, ענק ומרשים, שנטוע באדמה עוד בטרם הפכה רעננה לעיר. במשך עשורים רבים הוא סיפק צל ומרגוע, אך בדצמבר 2022 הוא מצא את עצמו במרכזה של סערה ציבורית כאשר קיבל היתר כריתה לטובת פרויקט התחדשות עירונית. עבור רבים, זה היה יכול להיות עוד סיפור של פיתוח מול טבע, אך עבור מירי ישראלי וקבוצת "נאמני העצים רעננה", זו הייתה קריאה ליציאה למאבק.

בין אינטרס נדל"ני לערך מורשת
האקליפטוס המרשים ומיקומו הפכו לנושא שנוי במחלוקת קשה. מצד אחד, חברת "קידר מבנים בע"מ" פעלה לפי החוק, החזיקה באישור מפקיד היערות הארצי ואף שילמה "פיצוי נופי" בסך 67 אלף שקל. היזם טען כי מיקומו של העץ בעייתי ולא מאפשר כניסה לבניין החדש. מנגד, התושבים ופעילי הסביבה, בראשות ישראלי, טענו כי מדובר בעץ מורשת שחובה לשמרה. "נדהמתי לשמוע על כריתת העץ המדהים שניטע עוד לפני שאבן אחת נבנתה ברעננה", אמרה אז ישראלי.
המאבק, שכלל הפגנות והחתמת עצומות, הוביל להתערבותו של ראש העיר, חיים ברוידא. בפגישת פשרה סוכם כי במקום כריתה מלאה, יבוצע דילול של ענף שלד אחד בלבד שחדר לקו הבניין, והיזם יתקן את תוכנית הכניסה לחניה כדי להשאיר את העץ על כנו.

מהגזם אל הגלריה: לידתו של פסל
מירי ישראלי, אמנית אקולוגית המכונה בפי ראש העיר "הכוהנת הגדולה של הסביבה", לא הסתפקה בהצלת העץ. היא לקחה את חלקי הענף שנגזמו והפכה אותם למיצב אמנותי בשם "שורשים של תקווה" (או "צמיחה מחודשת מבעד לסדקים").
תהליך היצירה היה מאתגר ומורכב. ישראלי אספה מאות קליפות עצי אקליפטוס מה"יער הקטן" הסמוך, שברה אותן לחלקים קטנים, ייבשה אותם והדביקה אותם על גבי בסיס המורכב מחומרים בשימוש חוזר כמו שאריות ספוג, עיתונים ונייר. לתוך הגזע המפוסל היא שילבה פרוסת עץ מהענף המקורי שנגזם. "המסר שלי הוא כי מבעד לסדקים תמיד יכולה להתחולל צמיחה מחודשת", הסבירה ישראלי את בחירתה האמנותית. לפסל היא הוסיפה פנים מחייכות ושורשים מפוסלים מנייר, המסמלים את ההשתרשות העמוקה באדמת העיר.

הסרת הלוט: האמנות מדברת בשם העצים
שיאו של התהליך נרשם לאחרונה (יום שלישי ה-6 בינואר 2026) בטקס הסרת הלוט מהפסל הסביבתי שהוצב בלשכת אגף חזות העיר רעננה. לבקשת ראש העיר, נבנה עבור הפסל תא תצוגה סגור ומוגן המבטיח את שימורו לאורך זמן. בטקס המרגש, בהשתתפות נאמני העצים ואנשי הוועד החקלאי, הביע ברוידא את הערכתו לישראלי: "מעריך ומוקיר אותך ואל תרפי בשמירה על הכדור שאנו חיים בו".
יצירתה של ישראלי אינה רק אובייקט אסתטי; היא עדות חיה למאבק אזרחי מוצלח ולשילוב בין צורכי הפיתוח העירוני לשימור הטבע. לצד האקליפטוס, ישראלי מציגה בתערוכות נוספות יצירות אקולוגיות, כמו אסמבלאג' מקליפות פרי "הדובדבן היהודי" (שלפח), המדגישות את המוטיב החוזר בעבודתה: התחדשות מתוך הישן והפיכת המתכלה לנצחי.

דוד בן גוריון: שורשי האדם
באחד הדיונים שנערכו סביב הצלת העץ, הרבתה ישראלי לצטט את דבריו של דוד בן גוריון משנת 1962: "אין שום בניין או חשמל חשובים יותר מעץ אקליפטוס עבות... אלה הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה".
הצבת הפסל בלשכת האגף לחזות העיר רעננה מהווה תזכורת יומיומית לעוברים ושבים כי הטבע הוא חלק בלתי נפרד מזהות המקום. בעוד האקליפטוס המקורי ממשיך לצמוח לצד הבניין החדש ברחוב לוי אשכול, הפסל של מירי ישראלי מעניק לו קול אמנותי המהדהד את החשיבות של אקטיביזם, קיימות ואהבת הארץ. האם נדע בעתיד לשמר את "שורשי האדם" הללו עוד לפני שהמסורים יתחילו לעבוד? התשובה, כך נראה, טמונה בשיתוף הפעולה בין הקהילה, האמנות והנהגת העיר.