"יש אנשים ששכחו מה עבר על העם היהודי, למה עברנו לפה למדינה, למה הקמנו בית לאומי לעם היהודי, ולמה אנחנו צריכים להיות פה. לזה אני קורא בעברית אובדן צדקת הדרך". דברים שאומר פרופ' גבי סיבוני, אלוף משנה (במיל') וחוקר בכיר לביטחון לאומי, בפתח שיחתנו. אמירה זו, שמבטאת תפיסת עולם עמוקה בנוגע לזהות הלאומית ולמחויבות כלפיה, מהווה שער לשיחה מרתקת עם אדם רב-פעלים ובעל דעות עצמאיות, שאינו מהסס להשמיע ביקורת חריפה כלפי מערכות השלטון – ובעיקר כלפי הדרג הצבאי ומערכת המשפט.

מומחה לאסטרטגיה צבאית

פרופ' גבי סיבוני הוא אלוף-משנה במילואים בצה"ל, מפקד סיירת גולני לשעבר, חוקר בכיר שעמד בראש תכנית צבא ואסטרטגיה ותכנית ביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וחוקר כיום במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון והמרכז לאסטרטגיה ICGS. סיבוני הוא מומחה לאסטרטגיה צבאית, לוחמת סייבר, וביטחון לאומי, ומשמש כיועץ לצה"ל ולארגוני ביטחון ישראליים. הוא גם ייסד וערך כתבי עת אקדמיים בתחומים אלו. תובנותיו בתחום מומחיותו הצבאיות יחשפו בהמשך הריאיון.

מילדות בצפת ועד לפרופסורה: שורשיו העמוקים של איש המחקר 

סיבוני נולד בשיכון כנען שבצפת, לשם הגיעו הוריו מקזבלנקה שבמרוקו בראשית 1955. מספר סיבוני: "העלייה, הייתה מתוך ציונות, כדוגמת כל היהודים שעלו אז וכחלק מגל העלייה הגדול של שנות ה-50." אביו, שהיה חייט במרוקו ואימו עבדה אצלו, החל בארץ בעבודות כפיים ועבודות דחק. "סיבוני:  "בהמשך שב למקצועו – תחילה כחייט במתפרה של משרד הביטחון בצפת, ובהמשך התקדם לתפקיד סגן המנהל, וסיים כמפקח על כל מתפרות משרד הביטחון הארץ".

אימו שהייתה אף היא תופרת בבית החולים הדסה בצפת. משפחתה המורחבת של אימו יושבה אף היא בצפת על ידי הסוכנות כשסיבוני גדל אצל סבתו, שדרכה למד לדבר מרוקאית -  שפה שבה הוא מקפיד להשתמש עד היום, בין היתר בתוכניתו של יורם שפטל ברדיו, ב- "פינת היידיש והמרוקאית" בתחנת "גלי ישראל".

סיבוני, בן הזקונים, נולד על אדמת הארץ, לאחר ששמואל, דניאל ומיכאל באו לעולם עוד במרוקו. אך במקום להתקבל כמתנה מצופה, נולד כ"גבר" נוסף – ואכזב, מבלי שהתכוון, את תקוות הוריו לבת. "אני חייב להתנצל בפניהם," הוא אומר בחיוך משועשע, "שגם אני הגעתי כבן, ולא כבת המיוחלת."

למרות המצב הכלכלי הקשה, הוריו של גבי סיבוני השקיעו את מיטב כספם בלימודי ילדיהם. "אולם הורינו הצליחו לבודד אותנו מהקשיים, הוא מציין, "וכל ההכנסה של אימי הלכה לתשלום שכר לימוד בתיכון שלא היה בחינם אז." הוא מדגיש כי בשכונה בה גדל, המרחק להדרדר לפשע היה קטן, מה שמבליט את החשיבות העצומה שייחסו הוריו לחינוך.

סיבוני מתאר את עצמו כתלמיד "בסדר" – לא חנון, קצת שובב, "אחד החבר'ה". אהב במיוחד את המקצועות הריאליים: פיזיקה ומתמטיקה.

אחיו הבכור, דניאל, הפך לפרופסור לבלשנות עברית ושפות שמיות. סיבוני: "לימים, אחי שינה את שמו ל"סיון" מתוך הבנה שללא שינוי כזה, לא יצליח לחדור את המערכת האקדמאית."  "הורינו, מציין סיבוני, "היו גאים מאוד בהצלחת בניהם." לקיפוח העדתי אליבא סיבוני נחזור בהמשך.

מסע של אהבה ואובדן: חייו האישיים לצד תהפוכות 

סיבוני מתגורר בכוכב יאיר-צור יגאל מאז 1995. הוא אב לשלושה בנים מאשתו הראשונה: עפר, נועם ויותם. בשנת 2005, חווה טרגדיה אישית נוראה כאשר אשתו הראשונה לאה ז"ל נפטרה באופן פתאומי מאירוע לבבי במהלך נסיעה לרומניה. בשנת 2007 עבר עם אשתו הנוכחית, ליאת, לבית אחר באותו היישוב. את ליאת הכיר כאשר ניהלה בית קפה בשם "פרפרים" בכוכב יאיר. ליאת היא קונדיטורית מקצועית והייתה אף מורה לקונדיטוריה. היא הייתה מאמנת ריצה, ולימים למדה משפטים, וכיום היא עורכת דין המתמחה בדיני משפחה. לליאת שני ילדים מנישואין קודמים, וכיום הם חיים כמשפחה מורחבת.

בין גיטרה למדים: דמותו המורכבת של פרופ' גבריאל (גבי) סיבוני

סיבוני הוא דמות יוצאת דופן, המחברת בין עולמות שנראים מנוגדים: מן הצד האחד – לוחם ומפקד בכיר בצה"ל ובעל תואר אקדמי גבוה; מן הצד האחר – אמן בעל נשמה מוזיקלית ואהבה עמוקה למוזיקת שנות ה־60. בעיניו, אין סתירה בין העולמות הללו. "מוזיקה זה טוב לנשמה, זה כיף", הוא מצהיר בפשטות.

אהבתו של סיבוני למוזיקה החלה כבר בילדותו. בגיל 13, כשאחיו דניאל הביא לו גיטרה. "התחלתי ללמד את עצמי, לבד", הוא מספר. אחיו נתן לו דחיפות בסופי שבוע, ובעקבות זאת הקים להקה בעת שהיה תלמיד בתיכון בשם "גשם".

עם גיוסו לצה"ל חדל לנגן לחלוטין, אך שב אל התחביב בגיל 40, כשמצא את הגיטרה הישנה "זרוקה אצל ההורים שלי". הוא הקים הרכב חדש, שהפך ללהקתו הקבועה – "ג'וקבוקס", הקרויה על שם תיבות הנגינה של שנות ה־50 וה־60. המתופף והמנהל המוזיקלי של הלהקה הוא יגאל צברי והזמן הוא רן סנדלר. הלהקה מתמקדת בעיקר בשירי התקופה האהובה עליו. לפני מגפת הקורונה והמלחמה התקיימו הופעות בתדירות גבוהה – לעיתים כמה פעמים בשבוע. לעיתים מצטרפים אל הלהקה נגנים נוספים, בהם נגנת סקסופון ורקדנים.

סיבוני, יליד 1957, גדל על צליליהם של "הצלליות", האנק מרווין, ברוס וולש ובהמשך – סנטנה. הוא נזכר כיצד היה שומע את התקליטים שוב ושוב. "על זה גדלתי", הוא אומר. "גם כיום, עשרות שנים לאחר מכן, המוזיקה הזו מהווה חלק בלתי נפרד מעולמי."

אך סיבוני אינו רק מוזיקאי – הוא גם איש רוח, מהנדס, איש מערכת הביטחון וחובב בישול מושבע. "אני אוהב לבשל – לאכול, להריח, ליצור. זה בא מהבית, מאמא שלי", הוא משתף. בין מתכוניו המועדפים: מטבוחה, בשר עם זיתים ודגים מרוקאיים. הוא אף הפיק מספר סרטוני בישול, שבהם הוא חולק את אהבתו למטבח.

גם הצד ההנדסי שבו בא לידי ביטוי, ולעיתים הוא יוזם פרויקטים הנדסיים פרטיים. "לאחרונה הרכבתי בחצר הבית חצובה עם כננת חשמלית המסוגת להרים משאות עד 250 קילוגרם – כדי להקל על העלאת סלי קניות מהמדרכה לבית, שנמצא כ־5 מטרים מעליה", הוא מספר בגאווה, ומציג את המתקן שבנה.

סיבוני משלב תחומי עניין מגוונים – ממוזיקה ובישול ועד עיסוקי הנדסה וחשיבה ביטחונית. חיבור זה בין עולמות שונים אינו שכיח, אך נדמה שבמקרה שלו הוא מתרחש באופן טבעי. כך מתעצבת דמות רב־תחומית, הפועלת מתוך סקרנות, יצירתיות וניסיון חיים עשיר.

קרע במדינה? מבט מפוכח על השסע הישראלי 

כשמדברים על השסע הפנימי בישראל, סיבוני מציג עמדה שונה מהשיח המקובל: לדבריו, אין מדובר ב"שסע גדול מדי", אלא ב"שסע קטן שמוגבר באופן קיצוני בתקשורת".

הוא טוען כי עמדות הכוח במדינה נשלטות על ידי "קבוצה מסוימת, שמטבע הדברים יצא שהצד המזרחי פחות נמצא שם." עם זאת, הוא מדגיש כי הדבר אינו קשור למוצא אלא ל"עמדות של האנשים".  סיבוני אינו רואה בשסעים כמו ערבים-יהודים, חילונים-דתיים-חרדים, שמאלנים-ימניים כקרע בלתי ניתן לגישור. "אתה יכול להפוך כל דבר לשסע, הכל עניין איך אתה מסתכל על הדבר".

הוא מאמין כי "יש פערים, אבל הם מקבלים הגברה מאוד גדולה על ידי קבוצה קטנה שיש לה כוח גדול בתקשורת". הוא מתחבר גם לדבריו של השר דודי אמסלם בנוגע ל'פריווילגים' ו'אליטות'.

 "אני דווקא מאוד מתחבר לנאומים של אמסלם" הוא אומר. "אני מתחבר אליהם, ואני לא רואה בזה בעיה... הוא מבטא עמדה לגיטימית."

 הוא שב ומדגיש כי הוא " מתנגד לפוליטיקה של זהויות,"  שכן יש "מרוקאים שהם באקסטרים של השמאל ויש אחרים שהם באקסטרים של הימין". לדעתו, "לפוליטיקה של זהויות אין מקום והיא גם אינה". עם זאת, הוא שב ומדגיש כי "מוקדי הכוח נשלטים על ידי קבוצה מאוד מסוימת, בבית המשפט העליון, באקדמיה, בתקשורת". לדעתו, "מצב זה הקצין עם הזמן, וככל שהקבוצה השולטת קטנה יותר, היא יותר קיצונית בדרכי הפעולה שלה". הוא מתאר את המצב כ"אנומליה שהיא שלא יכולה להמשיך כך לנצח, זה לא מצב יציב".

לאחרונה, בעקבות  שיח מתלהם בין הקואליציה לבין האופוזיציה במועצת הישוב כוכב יאיר – צור יגאל בו גר סיבוני, נתלה שלט חוצות ענק בכניסה ליישוב המשמיץ את ראשת המועצה. סיבוני מדגיש כי אף שהוא שלם עם התנהלותה של ראשת המועצה בחלק מהמקרים, הרי שתליית השלט אינה במקום. "אין לזה מקום וזה ממש לא לעניין. ראש המועצה צריכה להתעלם מכך ולהמשיך את עשייתה כפי שהיא רואה לנכון."

האמת הלא נוחה: מערכת המשפט בעיניו של פרופסור, אלוף המשנה במיל'

גבי סיבוני מחזיק בביקורת חריפה וחד-משמעית כלפי מערכת המשפט בישראל, ובפרט כלפי בג"ץ. הוא מסכים עם האמירה של בנימין נתניהו, שלחש לרב כדורי כי: "השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". סיבוני מפרש זאת כ"אובדן צדקת הדרך".

הוא אינו בורר מילים ומבטא את תובנותיו באופן בהיר וחד משמעי. עבורו, הדרישה לשינוי במערכת המשפט היא קריטית: "אני חושב שמערכת המשפט שלנו היא רקובה," הוא מצהיר, ומוסיף: "יש לתקן אותה. גדלתי עם הערצה למערכת המשפט שלנו, ומורי לימדו אותי שהיא מערכת מופתית, ועיני כל העולם נשואות אליה". כקצין צעיר, אף בחר לבקר בביתו של השופט לנדוי ז"ל. אולם, לטענתו: "לאט-לאט, המערכת הזאת התדרדרה, עד שהגיעה להיות רקובה ברמה שהיא בלתי נסבלת. יש שם (בבג"ץ) אסופה של פקידים (שופטים) אפורים."

סיבוני קושר את "ריקבון" מערכת המשפט גם למערכת אכיפת החוק, ובמיוחד לייעוץ המשפטי לממשלה. "ממתי ייעוץ זה דבר מחייב? אם הוא מחייב – אז שהוא יחליט, וזהו," הוא תוקף, ורואה בכך "תופעה הזויה".

בנוסף, הוא מאשים את המערכת ב"חוסר הרתעה קיצונית", כאשר שופטים "דנים עבריינים לעונשים קלים מאוד" במקרים של פשיעה חמורה. הוא מבקר את הכפפת המשטרה לפרקליטות, ורואה בכך "דבר שהוא שגוי".

הוא מזכיר את הטענה שהיועצת המשפטית אוסרת על המשטרה לחקור עבירות מסוימות ללא אישורה, ומתאר זאת כלא חוקי (בניגוד לפקודת המשטרה), וכסימביוטי. הוא מקווה שתהליך התיקון החל, וכי הוא "יתוקן, לא תהיה ברירה".

צ'רצ'יל של דורנו? נתניהו והמלחמה על פי סיבוני

גבי סיבוני מביע תמיכה נחרצת בראש הממשלה בנימין נתניהו – ואף משווה אותו לדמותו ההיסטורית של וינסטון צ'רצ'יל.

" לאחר התקיפה באיראן אמרתי שנתניהו "ייזכר בהיסטוריה כאחד מגדולי מנהיגי העם היהודי בעת החדשה," הוא מצהיר.

בניתוחו את האירועים הנוכחיים, סיבוני בוחן אותם תמיד בפרספקטיבה היסטורית – תוך ניסיון לדמיין כיצד ייראו בעוד 50 או 100 שנה. לדבריו, יש דמיון מובהק בין המלחמה שמנהלת כיום ישראל לבין מלחמת העולם השנייה – והוא רואה בכך מקבילה למצב שבו עמד צ'רצ'יל.

לדבריו, צ'רצ'יל עמד לבדו מול הנאצים במשך כשנתיים, כאשר ארצות הברית "חיככה ידיה בהנאה לראות את האימפריה הבריטית מתפוררת" וסיפקה סיוע "בחצי כוח בלבד". את הגישה הזו הוא משווה להתנהלות ממשל ביידן כלפי ישראל.

גם צ'רצ'יל, לדבריו, התמודד עם התנגדות מבית – מצד פקידים, מפקדי צבא והמערכת הפוליטית בבריטניה.

סיבוני מזכיר כי ארצות הברית נכנסה למלחמה רק לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, ורק בעקבות הכרזתו של היטלר על מלחמה על ארה"ב.

"מה שקרה פה," הוא אומר בהקשר הישראלי, "זה שאנחנו עומדים לבד במלחמה הזאת, מול ממשל אמריקאי שהוא עוין – עוין ממש, עד כדי אמברגו על תחמושת ואמצעי לחימה חיוניים."

הוא אף סבור שנושאות המטוסים ששלחה ארה"ב לישראל בתחילת המלחמה לא נועדו להגן עליה, אלא "למנוע מישראל לתקוף את חיזבאללה, כדי לא לסבך את האמריקאים."

את עמידותו של נתניהו תחת הלחץ – ביטחוני, מדיני ופנימי – הוא רואה כהישג מרשים:

"לעמוד לבד, לחטוף מכות צבאיות קשות לאורך זמן, ולהחזיק מעמד – זה מקביל למה שצ'רצ'יל עשה."

סיבוני מזהה אצל נתניהו "אסטרטגיה ברורה", אותה הוא מגדיר כפעולה בשתי רגליים:

רגל אחת – צבאית, ורגל שנייה – מדינית: "להקים ארכיטקטורה אזורית חדשה, להרחיב את הסכמי אברהם, ולהעמיק את הסכמי השלום של ישראל."

למרות השגיאות של נתניהו לפני 7 באוקטובר, סיבוני סבור כי "מרגע שקרה מה שקרה – נתניהו הצליח לעשות מהפך אסטרטגי ולהביא אותנו לאן שהגענו."

הוא מציג השוואה דרמטית בין המצב האסטרטגי של ישראל ב־6 באוקטובר לבין המצב כיום:

"ריסקנו את שאריות חמאס, את חיזבאללה – שהוא גם צל של עצמו. פירקנו את הצבא הסורי, בשאר אסד נפל, ואיראן חטפה מנה אחת אפיים."

הוא מודה כי "גם אני לא האמנתי שדברים כאלה יקרו."

בהמשך דבריו הוא מביע תקווה להגיע בעתיד להסכמי שלום גם עם הגדולות שבאויבנו אפילו איראן ומדינות מוסלמיות נוספות. לדבריו, מה שנעשה בשנתיים האחרונות – ברמה האסטרטגית – הוא "מדהים", והוא מייחס את ההובלה לאדם אחד בלבד: "רק בן אדם אחד בסוף, מול מתנגדים רבים."

סיבוני משוכנע כי בעוד מאה שנה, ההיסטוריה תביט על נתניהו כפי שהיא מביטה היום על צ'רצ'יל – כמנהיג שנוי במחלוקת בזמנו, אך גדול בדיעבד.

כשלון ה-7 באוקטובר וביקורת חריפה על הצבא: כשדרג מדיני פוגש מפקדים 

שיחתנו מתקיימת בחדר עבודתו בביתו בכוכב יאיר – צור יגאל. על קירות החדר תלויות תמונות משפחתיות ומפת ארץ ישראל. על שולחנו ניצב מיקרופון דרכו הוא מציג את תובנותיו בשיחותיו בראיונות עם התקשורת הממסדית והרשתות החברתיות. סיבוני רהוט ושולף את תשובותיו מבלי להסס ומבלי מחשבה יתרה. כאילו ידע מראש את אשר יעלה בראיון. שפת גופו נינוחה אך מדי פעם סיבוני יוצא מגדרו כאשר נושאים שעולים בשיחתנו מקוממים אותו על אוזלת היד של הדרג הצבאי ומערכת המשפט.

על שאלה נוקבת בנוגע לאחריות ל-7 באוקטובר, גבי סיבוני אינו פוטר את ראש הממשלה מאחריות. עם זאת, הוא מדגיש כי זו הייתה "הצטברות של סיבות רבות" ובעיקר מאשים את הממסד הביטחוני".  סיבוני: "הממסד הביטחוני צבא, שב"כ, מתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים) לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו שכן הוא האמין שניתן להרתיע את חמאס ולייצר עמו הסדר כלכלי".  סיבוני עצמו כתב מאמרים מתועדים המזהירים מפני התפיסה הזו, ואף פרסם מאמר שלושה שבועות לפני המלחמה על הפיכת חמאס לאיום אסטרטגי. הוא חושף כי הממסד הביטחוני אף ניסה לגבש הסכם עם חמאס מאחורי הגב של הממשלה.

ב-11 ביולי 2025 פרסם מגזין "הניו יורק טיימס" כתבת תחקיר נרחבת על מלחמת ה-7 באוקטובר לפני שפרצה וגם את מהלכיה עד היום. אני מציג לסיבוני כי ראש השב"כ התריע ביולי 2023, על פי הנכתב בכתבה, כי החמאס ויתר אויבי ישראל מזהים משבר פוליטי פנימי, ורואים בכך הזדמנות לתקוף ראש הממשלה מתעלם מהאזהרה ומורה לראש השב"כ לטפל במפגינים נגד המהפכה המשפטית. סיבוני משיב בביטול ונראה כי יצא משלוותו: "מי התריע לו? זה לא רציני. אתה מתריע והולך לישון. אז איזו מין התרעה היא זו".

ביקורת חריפה על הדרג הצבאי והתערבותו במדיניות

לדברי סיבוני, קיימת בצה"ל "מחלה עמוקה": חוסר כפיפות אמיתי לדרג המדיני. "הצבא לא סופר את הדרג המדיני – כבר שנים", הוא טוען. לדבריו, למרות כפיפות פורמלית לממשלה, בפועל הצבא פועל לפי שיקוליו, לעיתים בניגוד להנחיות הדרג הנבחר.

הוא מביא כדוגמה את חוסר הנכונות להקים מתחם הומניטרי בעזה, באזור שאינו בשליטת חמאס. בדיון עם קצין בכיר לפני המלחמה, שמע נימוקים כנגד הפעלת כוח בשל חשש לפגיעה "בתיירות, ובכלכלה". תגובתו הייתה נחרצת: "מה זה עניינך – כלכלה ותיירות? אתה צריך לדרוש מה שנכון מבצעית. בשביל זה אתה מקבל משכורת. אל תעסוק בשיקולים מדיניים – זה לא תפקידך".

סיבוני מבקר בחריפות קצינים שמעורבים בהחלטות מדיניות – כמו מי הצבא שפעל לטובת הסכם עם חיזבאללה, או כשהצבא פועל לקידום עסקת החטופים.

"מה זה 'הצבא תומך בעסקת החטופים'? זה לא עניינך. תביא פתרונות של הפעלת כוח – זה מה שתפקידך מחייב", הוא אומר.

לדבריו, מדובר בתופעה חמורה של "התרופפות בצבא", כשקצינים עוסקים בנושאים שאינם בסמכותם, וללא ערך מוסף. הוא אף מתייחס לפעולות הרמטכ"ל בעניין זה כאל "הפקרות", וטוען כי הרמטכ"ל "חוטא לתפקידו וללוחמי צה"ל".

אופטימיות עיקשת מול אתגרים: סוף דבר

למרות הביקורת החריפה והתחזיות המורכבות, גבי סיבוני שומר על רוח חיובית. "אני אופטימי מאוד", הוא מצהיר. לדבריו, "נצח ישראל לא ישקר", והוא מזכיר ש"עברנו דברים גרועים יותר מזה".

סיבוני בוחן את המציאות בפרספקטיבה היסטורית רחבה, של אלפי שנים. "אנחנו עם שקיים כבר שלושת אלפים וחמש מאות שנה", הוא אומר, ומזכיר את חורבן שני בתי המקדש, את הגלות – ואת העובדה שחרף הכול, "אנחנו עדיין כאן".

הוא בטוח כי "לעם שלנו יש כתפיים רחבות מאוד – והוא יעמוד גם בקשיים הנוכחים".

את השראתו הוא שואב מהעבר: סיבוני לומד רבות על מלחמת העולם השנייה, תחום שהוא מגדיר כאזור לימוד מרכזי עבורו. הוא קורא היסטוריה באופן שוטף, כולל את כל כתבי צ'רצ'יל – שאותם קרא פעמיים. בסיום הריאיון אומר סיבוני כי "אני מאמין באמונה עמוקה ביכולתו של העם היהודי להתגבר – תמיד – על כל אתגר".