"סלומה" מסיים את עונת 2024-25 מאת  אוסקר ויילד ואני  מהרתי לראותה אחרי ששמעתי וראיתי  לפני שנים  את  האופרה הזו בוינה עם שניים מענקי התרבות    אוסקר ויילד וריכרד שטראוס המלחין. ידעתי שזה לא יהיה כמו  בוינה,אבל לא  חשבתי שההבדל יהיה כל כך  קיצוני. בחוברת שיכולת לקנות    לפני ההצגה ,הכריכה היתה  העתק מאותו ערב בכורה  של  שנת  1893  עם הכותרת "סלומה"  דרמה במערכה אחת.      נשארה  פתוחה  השאלה מה דחף את  ויילד  לעסוק בנושא  "הבשורה לפי מרקוס" כי  פרק 1 מפסוקים  17-28 נרשמו  לפי  סדר  השתלשלות האירועים  כל מה שקורה על  הבמה אחד לאחד.  וכך ימצא עצמו ויילד מעורב בכל התסבוכת של  התככים  ההיסטוריים במדינה  היהודית  המפולגת לפרובינקות וטטראכיות תחת שלטון  רומי.

    המחזה נכתב בצרפתית ב-1891 ולאחר מכן באנגלית. ב-20 האיורים  השחורים לבנים של אוברי בירדסלי צוירו במיוחד  למהדורה  האנגלית בשנת 1894 .  יש להניח  שהתפאורה וכל הפרסום הנילווה צוירו ברוח האר-נובו של אותה תקופה שפשטה במשך כ-100 שנה בכל אירופה ואמריקה. ויילד בעצמו טיפוס דאנדי הבז  למוסכמות והתריס  כנגד הצביעות  הויקטוריאנית כתב מספר  רב של ספרים וסיפורי ילדים  ובהם "תמונתו של  דוריאן גריי"  "מניפתה של ליידי וינדרמיר" "חשיבותה של רצינות" ורובם הוסרטו מאוחר יותר.

   התפאורה  ב"גשר" היתה רחוקה  כשנות אור מהתפיסה הססגונית של העבר. הבמה היתה כמעט חשופה, המסביב היה מינימליסטי מרומז כשהדגש  על  מעגל גדול המכיל מים. מצד אחד בר משקאות פעיל ביותר. מצידו  השני פסנתר וכמה מקומות ישיבה. בקיר  הגדול הפונה אל   הקהל,נפער מדי  פעם חלון ובו נראה יוחנן  מכוסה עיניים כמעט  עירום,לא מפסיק לצעוק  ולשיר

בקול  אופראי צלול המקלל את הורודיה שסטתה מדרכה ואיננה  מותרת  להורדוס.

    מסביב תנועת חיילים במדיהם האפורים   ובחגורתם כלי נשק כאקדחים. זו הממלכה של גליה סולודובניקוב שעיצבה  את התפאורה והתלבושות.  גלב פילשטינסקי "שיחק" עם הנברשת הענקית ששלטה  באורה החזק על כל המתרחש. לואי לבה מוזיקאי ומלחין צרפתי עשה כבתוך שלו עם המוסיקה  ובכך מחק את הזכרונות  שלנו  הטבולים  במלחיני העבר הקלאסיים, כשעל כולם מנצח מקסים  דידנקו הבמאי איש התרבות והחברה של  ברית המועצות לשעבר.

    ומהו הקסם  שיש במחזה "סלומה" שמושך כל במאי ובכל תקופה להעלותה מחדש, האתגר  העומד בפני  היוצרים ומוציאים לפועל  איך לעבד  מחדש את הטקסט כך שיעמוד וישכנע את  סלומה לרקוד בפני  אביה  החורג ולקבל את הפרס הנורא :ראשו של יוחנן המטביל.

    האורחים מגיעים למשתה  ביום הולדתו של הורדוס הדלוק בשתיה לא פוסקת. כטוב ליבו ביין מצווה על סלומה בתה של הורודיה אשתו  לרקוד  לפניו. בתחילה הוא נוקט  לשון ציווי ולאט לאט נוכח סרובה הוא מתחנן ומתחנחן. זהו דורון תבורי מושל יהודה,שחקן ותיק ואהוב בקולו החם מציע  לה מחצי המלכות  דרך אבן ברקת שאין שני לה בגודלה, 10 טווסים לבנים, בגדי הכהן הגדול וסנדלי זכוכית.  כל זה  לנטע רוט הצעירה המושכת אותו  בסערת תשוקה   מינית. אמה לנה פרייפלד גבוהה ומרשימה מנחה  את  בתה ומעודדת אותה  שתנקום בנביא הבוטה כנגדה ומזהיר  את הורדוס "אשת אחיך  איננה מותרת לך".

   ויש את הצלע השלישית כדי לסגור את המעגל שיגיע לידי מיצוי. שיר סייג הוא הנביא יוחנן שקולו החזק והאופראי כמעט אינו  

פוסק מצרחות על הורודיה אשת  הורדוס. הוא מוצא מקיר  כלאו ומגיע  עד לסלומה המלטפת אותו והוא  בכבלי קסם  נמשך אליה אבל  מיד נרתע. "תן לי  לגעת בך יוחנן. פיך האדום כדם, אתה כרימון בין פרחי היסמין, שערך  כיער הלבנון" והוא  זועק "אל תתקרבי אלי בת זנונית".

    אחרי שבלית ברירה הורדוס נכנע  להבטחותיו, זו השעה לבצע את ריקוד "שבעת הצעיפים".  סלומה   מגיחה

מאחורי הקלעים כשראשה  במסכה גדולה ולגופה בד זהוב העוטף אותה  בכל גופה. עם המוסיקה היא  נעה ומשילה  אט אט את הגלימה  עד  שנשארת במערומיה.  עת הפדיון הגיע וסלומה דורשת את ראשו של יוחנן הנלקח  מעם  הבמה וחוזר כשראשו  נוטף דם ומוגש על גבי מגש כסף. 

   זוהי הנקודה  בה נפגשים סופרים ומלחינים לדורותם,  משתמשים במושג -  liebestod אהבה המוות. מלחינים כמו ריכרד ווגנר ,ריכרד  שטראוס ואחרים  נותנים להם  במה באריות ובליד .  ובפרוזה  למשל, אוסקר ויילד : "כי כל איש  הורג את אשר הוא אוהב. יש מי שעושה זאת במבט  קודר ויש במילה נאה לעת ערב. הפחדן עושה זאת בנשיקה והאמיץ בחרב"  (תרגם משה פיביך מתוך "בלדת כלא  רידינג").

    סלומה לוקחת את הראש המדמם,מתרפקת עליו צועקת  ובכעס אין סופי משתמשת  ויורקת את המשפטים הנוראיים "עכשיו אני מנשקת את פיך, יוחנן, את הפה שגידף את אמי. כשהייתי לפניך לא רצית לאהוב אותי,לנשק  אותי. למה לא הסתכלת עלי, אם היית רק מביט היית אוהב אותי".    מילים קשות המתפרצות מלב צעירה שזו לה  האהבה הראשונה   והעמוקה.

   בנקודה  זו מחולל  הטרגדיה הזו, הנציב  החרמן הורדוס מצווה  " הירגו אותה". ירית אקדח מקפיצה בבהלה  גם את  קהל השומעים.

   " לה קומדיה א פניטה "