כאשר לדבר על נושאים אחרים לא פחות חשובים זה סוג של חטא שאף מנחה לא מעז להפר אותו ,התפקיד של אנשי הביטחון ובפרשנים הצבאיים הופך להיות נושא מרכזי שלא תמיד תורם לדיון האקדמי המתנהל באולפן.
לכן צריך מדי פעם לשנות את הפרדיגמה ולדבר על נושאים שלא קשורים למלחמה כפי שהראה מערכון אחר ששודר בתכנית "זהו-זה" כך מרחב הטעות יהיה קטן יותר.
כמו שם האתר גם אני משמש כמעין פרשן שמנתח את האירועים מנקודת מבט מסוימת (לפעמים צודק לפעמים טועה).
אני רואה את תפקידו של הפרשן ככזה שצריך לתת נקודות מסוימות שמנתחות את המצב.
הנקודות הללו מתייחסות לשלושה אלמנטים מרכזיים: הוא בקי בתחום אותו הוא מסקר, הוא חכם ומשכיל יותר מן הצופה הממוצע, והוא ניזון ממקורותיו השונים.
בדומה לתפקיד השוער בכדורגל, גם תפקידו של הפרשן הוא מעט כפוי טובה.
טעות אחת שלו יכולה לפגוע בו מבחינה מקצועית.
למרות מה שכתבתי עד כה מחקרים מראים שצופים לא ימהרו להעביר ערוץ בשל פרשן זה או אחר.
נשאלת השאלה: למה זה קורה?
תשובה לשאלה
על פי רוב תפקידה של הפרשנות מאירה את הדיווח ונותנת ערך מוסף לריאיונות ולכתבות המשודרות לפני מתן הפרשנות ואף לאחריה.
בשיטת האולפנים הפתוחים שהתחילה לפני חודשיים וקצת ולא ברור מתי היא תסתיים, לפרשנות יש ערך מסוים אך הצופה הסביר לא יודע עד כמה הפרשן בקיא בתחומו.
הישיבה באולפן הופכת להיות מעין מסיבה בחוג הסלון היוקרתי שנאמרות בו דעות קבועות וידועות מראש שהן בדרך-כלל מעין תמונת ראי של אותו פרשן כפי שהעיד המומחה במערכון בתכנית "זהו-זה".
כאשר לדבר על נושאים אחרים לא פחות חשובים זה סוג של חטא שאף מנחה לא מעז להפר אותו ,התפקיד של אנשי הביטחון ובפרשנים הצבאיים הופך להיות נושא מרכזי שלא תמיד תורם לדיון האקדמי המתנהל באולפן.
לכן צריך מדי פעם לשנות את הפרדיגמה ולדבר על נושאים שלא קשורים למלחמה כפי שהראה מערכון אחר ששודר בתכנית "זהו-זה" כך מרחב הטעות יהיה קטן יותר.