טום  סטופארד  יהודי צ'כי, מחזאי ותסריטאי אנגלי כתב בשנת 1966 מחזה בשם "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" . מחזה  זה תורגם לרוסית בידי המשורר והמסאי יוסף  ברודסקי, כך נטמן הזרע שאריה הביא אותו לארץ והעלה אותו ברוסית. אחרי שט.כרמי תרגמו לעברית, אימץ  אותו "גשר"  וב-1991 העלו אותו לראשונה . כך הפך המחזה חותמת לתיאטרון חדשני,טוטאלי עם דיספלינות המייצגות את גדולי הבמאים לדורותיהם כמקס  ריינהרדט, סטיבן  סודנברג ועוד.

   סטופארד  לקח את "המלט" של שקספיר כבסיס למחזה  שלו, זה מחזה בתוך מחזה כששניהם מהדהדים זה לזה. הוא שלף  מתוך "המלט" 2  דמויות  שוליות,חברי ילדות  שלו, רוזנקרנץ (להלן רוז) וגילדנשטרן (להלן  גיל) אלה שמות  של אנשי מעלה 

שהיו מקובלים בזמנו בארצות הצפון.  צמד זה  במחזהו של  טום יהיו אוטונומיות לגמרי אבל לא חופשיים לשחק כאוות נפשן,כי הרי הן  דמויות ממחזה אחר. יחד עם זאת הם יהיו המרכז של המחזה סביבם יסובו האירועים.

    רוז-פילוסוף שאינו  נח מלתקוף את חברו גיל בשאלות קיומיות והן שיזינו את הטקסט, נוקט במשחקי לשון,שעשועי מילים,

ברפליקות מהירות כשמשפטים ידועים  לנו מ"המלט" ייאמרו בפי  שחקנים אחרים במחזה.

   קטע הפתיח  שאורכו כ-8 רגעים בו משחקים השניים במטבעות זהב, כל פעם,במשך  90 פעם המטבעות נופלות רק על    "עץ"  ולא על "פלי", וכאן יש  את השאלה  הנמצאת  במושג  ההסתברות  חישובי המטבעות  :" תגיד גיל  למה אינך שואל איך קורה  שכל פעם המטבעות נופלות על "עץ" ולא על  "פלי". תחשוב  על כמה אפשרויות מדוע זה קורה". בעודם יושבים  על   אם הדרך הם פוגשים בקבוצת שחקנים נודדים. :"מי אתם ?" "אנחנו   עושים רפרטואר רגיל אבל במהופך לפני הקלעים, מה שאחרים עושים אחרי הקלעים".  ועדיין  אף אחד לא יודע  איזה תפקיד יהיה להם   כשיציגו   מחזה על רצח  גונזלס אבל למעשה   זה יהיה  על  אופן הרצח של המלך ,  אביו של  המלט, בידי דודו קלאודיוס.

    המלכה גרטרוד אמו של המלט שנישאה לדודו  נכנסת  ומברכת את הצמד "ברוכים הבאים. בטח שמעתם   על גלגולו  של  המלט. לכן  בקשנו משניכם להתלווה אליו ללונדון וכך לדעת על השגעון שלו".

   הצמד  כבר מבין  שמשהו  רקוב במדינת דנמרק ,וגיל  מתלונן "אני רוצה הביתה. בוא נצא מכאן".  רוז "כל פעולה שלך גוררת לפעולה אחרת במקום אחר. בטח שמאחורי כל זה יש הגיון, צריכים  לברר מה קורה עם המלט". בעוד תהלוכת המלך ופמליתו עוברת, מצד שני   מגיח  המלט נסער, עיניו  אדומות,בגדיו  פרועים, עובר לידם ולא מעיף בהם  מבט.  השניים תוהים "הזהו   המלט, הוא כל כך השתנה".

   בוא גיל נעשה סימולציה של שאלות ותשובות כדי שנדע  מה בדיוק לשאול אותו, אתה תהיה המלט ואני אני". המלך שולח להביא את אופליה שתופיע  לפני המלט, אולי  הוא יחזור לעצמו כשיראה את אהובתו. היא צועדת כמסוממת, קוטפים ממנה את השרוולים וזורקים אותה כלפי המלט. היא מתחילה לצחוק ולרקוד והמלט קורא לעברה "למנזר, לכי למנזר (ציטטה מהמחזה  המקורי).  המלחך מחליט :הוא יישלח לאנגליה. 

    להקת  השחקנים הנודדים מופיעים   בפנטומימה :מזליפים  דרך בקבוקון קטן לאוזנו של  המלך רעל. גיל זורק משפט "אהבה לא היתה  שם, הייתי מבקש שהתיאטרון ישקף את המציאות".

    קלאודיוס שולח את המלט עם שני חבריו    לאנגליה  כדי שירגלו  אחריו וידווחו  על כוונותיו "אנחנו שטים  לקחת אותו למלך. רגע היכן המכתב שאנחנו  צריכים  להביא לפני  מלך אנגליה" מחפשים ומוצאים,פותחים אותו. "למה בעצם  חפשנו אותו. "

גיל "לא  מתאר לעצמי את אנגליה אני רוצה למות, עכשיו, אקפוץ מהסיפון שירשם בפרוטקול שאני לא מאמין באנגליה". במכתב כתוב  לערוף את ראשו של   המלט.  עכשיו  מתעוררים  הספקות בשניהם " גדלנו יחד,אנחנו  חברים שלו, בעצם לא יקרה  כלום

אם הוא ימות, כי במילא  כולם מתים, ואולי לא ישימו לב".

    מעצם המחשבות מה שמוטל עליהם  הם   דוחפים את עצמם למטה בספינה , לישון לישון, בולעים כדורים  ונרדמים. 

    בעצם היו שני  מכתבים, האחד  מצא המלט ואת השני השאיר בו היה כתוב שיש לתלות את שניהם.

    כעת מתחיל  מחול המוות, כולם הורגים  את כולם,הגופות נערמות בעוד השחקנים אורזים את המזוודות ויוצאים מהבמה. 

    הצמד : "זה הסוף? חבל, לא עשינו   דבר רע לאף אחד " רוז  : "אולי  ככה יותר קל, יכולנו ברגע אחד לומר לא.  אבל לא נורא, בפעם הבאה נהיה  אחראיים יותר" .  בו זמנית  על הוילונות המכסים   את  פתחי היציאה  והכניסה מהבמה, ניראים   שתי צלליות כשהן  תלויות.

     סטופארד  האריך  במחזהו  את חייהם של   הצמד, שהרי במחזה "המלט" השקספירי  במערכה השניה, מכריז הציר האנגלי :  "רוזנקרנץ וגילדנשטרן  מתים".

    סטופארד במחזהו השאיר למעשה את כל הנפשות הפועלות ב"המלט"  לשחק כמעט  ללא מילים כפנטומימה, שהרי  הקהל  מכיר אותם  מהמחזה של  שקספיר ולכן אנחנו יכולים להתענג על משחק הפינג פונג של  הצמד כשרוז מוביל ומאתגר את רעהו להתבונן פילוסופית על כל המצב ומאחר ואין לו פרטנר אחר  מאשר גיל והוא טוחן את דק את המחשבות והדיבורים שלו.

   ההצגה  בעלת  3 המערכות  מביאה  כמעט את הקסט כפי שהיה לפני  כ-30 שנה, פרט לכמה  שחקנים צעירים שמתמזגים

בצורה מושלמת עם  השאר. תפאורה  מינימליסטית המסתפקת  בשני פתחים משני צידי גשר  החוצה  את האולם לרוחבו, והופך להיות אביזר מתנועע וזז  כדי לתת את  ההרגשה של  טלטול ספינה בים.

   התלבושות בפלטה מצומצמת  של שחור לבן, מגבעות, סגינים ארוכים מכופתרים, כותנות ארוכות לבנות עם פאות צבעוניות 

לבושם של השחקנים, כל אלה  נשלפו ואווררו  מהבוידם של התיאטרון. וכך מסכמת  מנהלת ההצגה :טניה סוכנובה  שהיתה  מהיום הראשון ב"גשר"  "מילה במילה כמו כל אביזר  הם  נשארו ונשמרו  ממה  שהעלנו   בעבר".

    אני לא יודעת מי היו  גיל ורוז   של  אז, אבל מה שבטוח שה-רוזנקרנץ  עידו מוסרי  והגילדנשטרן  אלון פרידמן הפגינו משחק

כאילו חובר למענם וטוב  יעשו   מוסדות "גשר" להכניס   את "רוזנקרנץ  וגילדנשטרן  מתים" לתוכנית ההצגות  העכשויות.