מס' צפיות - 246
דירוג ממוצע -
מה המשותף בין סרטי "הבורקס" למערבוני "הספגטי" וסרטי ה"גפילטא פיש"
לקראת יום העצמאות "נאכל" הרבה "בורקס" ואולי גם מה"גפילטא פיש"
מאת: מובי דיק 24/04/23 (07:59)

   היכונו היכונו יום העצמאות בפתח וכמה מסרטי ה"בורקס" יוצאים   מתוך הבוידם שם  אוחסנו  במשך השנה. ברשימת סרטי הפולחן העולמיים יש לנו יצוג לא מבייש : אסקימו לימון  שנוצרו ב-1978, גבעת חלפון מ-1976, בלוז לחופש הגדול מ-1987, השוטר אזולאי,אלכס חולה אהבה ועוד. 

   הישראלים באותה תקופה התחלקו לשני מחנות . האחד שהתעלם מהסרטים המקומיים שנחשבו בעיניו ירודים, והחלק השני  שצפה באדיקות אחרי כל סרט "בורקס".  החלק "אנין הטעם"  עקב  אחרי "הסנדק" מ-1970,שנים עשר המושבעים מ-1957,ספרות זולה  1994. הכיר היטב את השחקנים כ- קתרין דנב, אלן דלון, ז'אן פול בלומנדו. והבמאים  המבריקים   מיכאלאנג'לו אנטוניוני וז'אן קלוד גודאר. 

    ולנו  היו  את  מנחם גולן,ישראל בקר,יואל זילברג,אפרים  קישון,ג'ורג  עובדיה,אסי דיין, והשחקנים  יוסי  שילוח,גבי עמרני,בר-יותם ראובן,יהודה  ברקן וזאב רווח.

   53 סרטי  בורקס   נוצרו בין השנים  1977-1964. היו אלה  סרטי שכונה קהילתית ומשפחות מזרחיות שחיו בעיקר בפריפריה.  סרטים אלה העידו על הבדלי עדות ומעמדות ורמזו על שינויים חברתיים ופוליטיים. בשנים  הראשונות  להיווצרם  במאים ,צלמים וכותבי מוסיקה  היו בעלי רקע תרבותי אשכנזי, שהדגישו  את האיפיון  של שפה גרונית  המיוחסת  לשכבה חברתית כמו ליוצאי מרוקו,תימן ופולין.

   המיתוג לסוגה זו הגיעה  משני מקורות ב"שוטר אזולאי" אשתו היתה נוהג להביא  בורקסים לתחנת המשטרה ובסרט "לופו" מתילדה שכנתו היתה בעלת מסעדת בורקסים.  לסרטים אלה יש כמה אבות שהנציחו  והטביעו את חותמם : אפרים קישון שיצר את  האב טיפוס והוא "סאלח שבתי" ,ישראל בקר שהפיק וביים את "שני קוני למל" המשויך לסרטי "גפילטא פיש" ואסי  דיין עם  "גבעת חלפון אינה עונה". 

   אנחנו נתמקד   בסרט " יהיה טוב סולמוניקו" כתב  ראובן בר-יותם יחד עם  אלי תבור ,הוא השחקן הראשי  שביסס  את   התוכן   מחיי משפחתו בסלוניקי.  הסרט  קיבל את אחד הבמאים  הכי   מנוסים  שהיו  עד אז, אלפרד שטנהרדט,יליד פולין

שהשקיע  את הרקורד העשיר שלו שצבר בסרט זה.  ואכן הסרט מכר  549 אלף כרטיסים, מספר שהיה עצום  בהתחשב  ביחס  מספר התושבים  שחיו אז בארץ.

   התוכן מתאים  לדמותו    של סלומוניקו הוא בר-יותם  לשעבר  ביריותי, שבנעוריו היה תושב  נווה צדק, איש בעל גוף  עם  שפם ענק.  כשיצא   השחקן  סולומוניקו   לגמלאות  מעבודתו כפועל בנמל, בני משפחתו מנסים לשכנע אותו לעבור לבית אבות כדי שימכרו  את הבית ויתחלקו בכסף. הוא  כמובן מסרב ובהיותו  איש המאמין באידיאלים משפחתיים  בז להשקפת חייהם,רדיפה אחרי הממון.  הוא איש לבבי ופשוט בהליכותיו  שאהבתו  מתמקדת בנכד. הלב  שלו וגם לבו קהל    הצופים   נשבר כשהוא מגיע  לביתו ורואה את  הטרקטור שמשלים את עבודתו בהריסת  הבית, נעמד מול  המכונה  וצועק בדם ליבו,"מה עשיתם לי, היכן   הבית שלי " הוא רץ לעבר הים עולה על הצוקים ומנסה  לקפוץ ולהתאבד. רק הנכד  מנסה להניאו ומשדלו לחזור יחד איתו "יהיה טוב  סבא  סולמוניקו".

    השחקנים,אנשי הבמה,התאורה, הצילום   המוסיקה של דובי זלצר, הבמאי, כולם תרמו להצלחת הסרט ורובם כבר לא אתנו בחיים, אבל גלגלי  צילומי הצוללויט  אוצרים את אשר בתוכם, המראות,הקולות והאנשים של ישראל   הקודמת,הצנועה ,אליה כולנו בעצם מתגעגעים.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר