קורונה   או החלפת ממשלה  רק מתדלקים את "רכבת התרבות" השועטת קדימה ואחת מקרונותיה היא הפסנתרנית הבין לאומית  אורית  וולף. כך מתגלית תופעה שלמרות הכל ועל אף, אולמות התצוגה וההופעות מסוגים שונים מלאים ומוזמנים חודשים מראש.

     וולף תמיד מחדשת ומרעננת, את מכלול ההרצאות והקונצרטים היא מביאה לקהל מעריציה עם אמנים חדשים,יצירות ומלחינים עכשויים,עיבוד לכלים  שונים  מהכלים המקוריים של יצירות העבר. היא  ערה לרחשי צרכי הקהל  המבוגר   לכן  מקיימת גם סדרות בוקר ליד סדרות הערב.  מה  שמתקבל נכון לחתך אוכלוסיות הממזג את היופי הבשל של גיל הביניים  ואת אלה הנעזרים במקל הליכה. בתוכניותיה מתגלים כוחות  חדשים הסוגרים את   המירווחים של  אלה שפרשו  וירדו  מהבמה.

   בתוכנית עם הכותרת "חגיגה דרום אמריקאית " ותת כותרת  "פנטזיה לטינית לגיטרה ופסנתר" היא מציגה  את הגיטריסטית הבין לאומית ליאת כהן  שחזרה אחרי שנים רבות מפריז. כהן זכתה בתקשורת הצרפתית  לתואר "נסיכת הגיטרה הקלאסית". היא זוכה בפרסים בינלאומיים מכל בירות אירופה וכן לקבל את התואר להיות הנגנית הראשונה שזכתה בפרס נדיה בולאנאז'ה. מלחינים  מחברים  עבורה  יצירות ביניהם בועז בן משה וגיל שוחט.

    כאן   באולם המוזיאון תל אביב כהן וולף נמצאות באינטימיות מוזיקלית,אחת על אחת ביצירות מלחינים דרום אמריקאיים. לא ראינו   על הבמה רקדנית פלמנקו,לא שמענו נקישות עקבים ולא  קריאות  "הולה". כאן המוסיקה זרמה משילוב הפסנתר והגיטרה  בסגנון  קלאסי וסוגת המילונגה. היצירות  הקצרות שהובאו  היו משפע  היצירות של מלחיני ספרד ודרום אמריקה :

פרננדו סור, ג'וליאנו  מאורו, ווילה לובוס, אלברטו חינסטרה ופיאצולה. ואיך   אפשר לדלג    על   הקוואנטיה מתוך הסרט "צייד הצבאים".  כהן מצידה מתרפקת יחד עם הקהל   על "הקונסיירטו דה  ארנחואס "של חואקין רודריגו.    בסיום הקטע השאלה המתבקשת  של  וולף כלפי קהל המאזינים:"תגידו האין   הגיטרה של ליאת נשמעת כמו תזמורת שלמה?"

   וולף משתפת כמנהגה את   רגשותיה המציפים אותה כשהיא פורטת על הקלידים יצירה אהובה  עליה. כן   מפעם לפעם  היא קוטעת את שטף הנגינה  וזורקת  לעבר היושבים שאלות ואף מקבלת תשובות,     היא מרגישה בנוח  כי זה הקהל  שלה,  קהל הנוהה  אחריה שנים רבות.