זה  אלבר אלבז "מעצב המעצבים",נולד בקזבלנקה חי בחולון,הפך להיות מעצב אופנה בינלאומי,נפטר מקורונה ונקבר בחולון.

    מוזיאון העיצוב בחולון היה באופן  טבעי מי שיערוך  תערוכה בשם "מפעל החלומות" שתקיף את עבודתו.

     אלבר דמות כמעט אנונימית בסצנה האופנה בארץ, גר עם הוריו בחולון,ילד מופנם  מין  דובי חביב שכל מעיניו היו  בציור מודלים  לשמלות. "שאפתי להגיע גבוה ולכן עליתי ל"מגדל שלום" הבנין הכי גבוה שהיה  אז בתל אביב ושם מהגג חיפשתי את החלון הקטן של החדר שלי בבית שלי".

    אחרי לימוד בשנקר הוא יוצא לניו יורק "העיר היחידה שאימצה אותי ללב ללא רזומה. ב-1986  הגעתי לעמק הסליקון וזה מה שהשפיע עלי לשלב  בין אופנה לטכנולוגיה".

     "בנעורי לא ידעתי לתפור ולכו חיברתי את השמלות שלי בסיכות בטחון" . "שמלת המלאך" שעיצב והוצגה במוזיאון היהודי בתל אביב  עשויה מיריעת בד אחת ללא תפרים,מחוברת בסיכות בטחון. 

    אנחנו  הכרנו אותו כשרונית אלקבץ לבשה את שמלת "השמש" הצהובה  שלו בתערוכה  שנערכה לזכרה בשנת 2018 במוזיאון העיצוב  בחולון.

     בעולם הגדול הגדוש בבתי אופנה התברג  אלבר  קודם בבית האופנה "לנווין" ומאז  2001  הקים את המותג "AZ פקטורי".

     מי שאספה,חקרה  את כל  העושר הזה  היא  האוצרת יערה קידר שהביאה לידי תערוכה מושלמת , חלקה מוקדשת לאלבר ויצירתו ובחלקה הומאז' של  46 מעצבי אופנה הידועים בעולם לזכרו של חברם אלבר אלבז.

   במבואה  פוגש אותנו דיוקנו המצולם של אלבר עם הסממנים המאפיינים: משקפי קרן  שחורים גדולים, פפיון צבעוני  ענק וחיוך  קונדסי.  החלל המרכזי של המוזיאון  מכונה: "בין פריז לניו יורק"  שם היצירות  המולבשות  על מניקינים  (בובות חלונות  ראווה). הן יושבות על קרוסלה מסתובבת כשנברשת ענקית  מטילה את אורותיה על פסי מראות, משתלבים בבגדים השחורים התכשיטים הגדולים  הפניניים המוסיפות זוהר למעמד. נדמה שהן נהנות מכוס יין או קפה קטן  וסיגריה  בפומית ארוכה, בבר פריזאי. "בתחנות חיי השונות ידעתי לשלב בין החליפות הפריזאיות הקלאסיות, שפת החייטים שלי מימי שנקר, לבין חופש התנועה והספורטיביות  שמאפיינים  את ניו יורק." כאן המקום  ללמוד על  ההגדרות של אלבר לגבי כל הארצות  שאימצו אותו.  עבורי ניו יורק משרה נוחות, פריז אינדבידואליות  ושיק, מרוקו חולות וצבעים וישראל היא ניגודים".

   אלבר הוא אמן האוהב  נשים בכל צורה ומיגדר, האימרות שלו לגבי  המין הנשי בלתי נפרדות מתורתו "אם הייתי מפיק הוליוודי,האשה החדשה היתה לא  ג'ימס בונד אלא ג'ין בונד.  תמיד חלמתי ליצור שמלה פשוטה שיכולה לחבק אשה, כזו שתחזיק אותך כשאת זקוקה לה".

     בקומה העליונה בדרך  הכניסה  לחלל בו החלק  נושא את  הכתובת "אהבה מביאה אהבה" יש דגש על  החלום  שאלבר לא הצליח לסיים בגלל מותו והוא הנושא שתמיד היה  על הכוונת שלו להחיות את ה"תיאטרון האופנה הקטן". ראשיתו בפריז  של שנת 1945,מלחמת העולם  השניה הסתיימה  ובעיר האורות 60 מעצבי  על התאספו כדי להפיץ  מסר של תקווה ובגלל  מחסור

בטקסטיל, הם עיצבו כל אחד  בובה בגובה של 61 ס"מ על כל הלבוש והתכשיטים  שלה. במשך שנים אירוע זה הסעיר את אלבר

ובשנת 2018 המצב הפוליטי היה  נכון להחזיר  ולהגשים את מה שהחלו הקודמים לו. 25 מעצבים  מכל העולם העולם נענו בחיוב. הקורונה   היא שעצרה את  הפרויקט ויחד  איתה  גם לבו של  אלבר עצר.   בויטרינה ניראות הבובות העשויות פורצלן עם

פרטי הפרטים  כיד הדמיון העשיר של יוצרה.בזמנו שמר אלבר עותק אחד מכל בובה והיום הן מוצגות  בפעם הראשונה  לעיני  הקהל הישראלי כמו אותן הבובות שיצאו לדרך בשנות ה-30   של המאה  ה-20 בספרו של אברהם רגלסון "מסע הבובות לארץ 

ישראל".   אלבר "אני אוהב נשים וגם בובות אבל לא אוהב  כשנשים ניראות כמו בובות".

     בחלל האולם בקומה העליונה אנחנו מיד נבין מדוע הוא מכונה "אהבה  מחזירה אהבה". תצוגה של  46 מעצבי ההוט-קוטור מכל העולם הכינו  מחווה  לחברם האהוב עם הצגת התלבושות שלהם בלייף כשכל   אחת מהן מלווה  בהסבר  יחסם האישי אליו ,אל אלבר.

  נציגת בית כריסטיין  דיור,מריה גרציה קיורי  -ילידת  רומא מתארת  את  הקשר שלה לאלבר "כשהשתתפתי לראשונה בארוחת ערב של "ווג" הרגשתי לא נוח בין המעצבים המפורסמים. אלבר היה הראשון שפנה אלי ועמד  לצידי במשך האירוע. מאז הוא  היה כאח לי".

   שרה ברטון מייצגת  את בית אלכסנדר מקווין, היא שעיצבה את  שמלת החתונה של קייט מידלטון "אני  מושפעת מעבודתו של אלבר ואיך שהיה חותך ומדגם ישירות על הגוף. זו היתה  השראה ענקית לכולנו".

  דריס וואן נוטן  יליד אנטוורפן עיצב מעיל שבחזיתו ארג בטכניקת ז'אקרד את  דמותו של אלבר "המעיל  הזה הולם את  דמותך שתצעד לעברנו  כמחווה שלנו אליך".

  קים ג'ונס  מבית "פנדי"  יליד לונדון מי שמנהל מאז  2020 את הקולקציה  האמנותית של הבית "תמיד רציתי שהעבודה שלי תהיה הומוריסטית כמו  אלבר  והעקיצות האירוניות שלו".  

   ג'יאמבטיסטה ואלי  יליד  רומא מביא לקולקציה כאן את עבודתו המפגישה בין הסגנונות שלו ושל אלבר והשמלה "הבלון  השחור" היא הדוגמא לכך. "מילותיך החמות והפרחים שהיו מגיעים אלי לפני כל תצוגה הם התגלמות נשמתך הדואגת . מאז ומתמיד היית המזל שלי ותמיד תהיה".

   רוזי אסולין  ילידת ניו יורק הביאה דגם שמיצג את  אלבר  עצמו : בבגד החלקו העליון  השדיים של   המניקן חבוקים במסגרות עבות כעין משקפים. בחלק התחתון של הבגד  עיצבה מקטורן שחור ומסביב המותנים של הבובה  צוארון לבן  ופפיון ענק. "תמיד  הוא היה מלא חום  שהשתיק  והרגיע את ההתרגשות שלנו לפני הבכורה  של התצוגה".

    קנאת יוצרים  בטח היתה שם אולם היא מתגמדת ומתפוגגת  לנוכח המוות והאמת שאפינה את אלבר. פרט לשמלות שנוצרו עבור התערוכה הזו, יש את  הצילומים והדוגמאות  של נשים מפורסמות בפוליטיקה,זמרות ושחקניות הלובשות על גופן   בגאון את פרי עבודתו של אלבר:  ניקול קידמן,קייט מוס, סופיה קופולה, שרה ג'סיקה פארקר, גווינת פלטרו, אנג'ליקה  יוסטון.

   מריל סטריפ אף הגדילה  ושלחה  לתצוגה את שמלת הזהב שעיצב עבורה אלבר והיתה על גופה כשצעדה על השטיח האדום  

בידה פסל האוסקר לשנת 1984, כשזכתה בו על משחקה בסרט "אשת הברזל" . "כשאני פושטת את השמלה היא צונחת על  הכסא  באנחה קלה. היא אינה יכולה לעמוד בפני עצמה בלעדייך".

   אלבר עטור אותות  כבוד ופרסים ועל  כן  אלמנט  נוסף לציירי הקריקטורות  שלו כי על דש בגדו הם מוסיפים  את המדליה ומשקפי הקרן  השחורים והפפיון..והרי לכם  אלבר אלבז.

    כסיום מוזמן למבקרים "אוכל למחשבה", רעיון נפלא  להתישב ליד שולחן ארוך וערוך בכוסיות יין,נרות דולקים  וכל "סועד"  מקבל בצלחתו שידור מוסרט של  אלבר מאחת מהרצאותיו הטבולות בחוכמתו וחוש ההומור שלו "אם לא הייתי מעצב אופנה הייתי  רופא שנותן לך  אקמול אבל אני   אתן לך שמלה אדומה, בשניהם התחושות דומות  של אפקט מדהים".