נקודת הפולקה המרכיבות את רוב עבודותיה של יאיוי היפנית היו מאז ומעולם מרכיב במיוחד באופנה. הן נקראות ע"ש ה"פולקה" בצ'כית  שפרושה "גברת פולניה קטנה". כבר משנת 1926 הופיעה מיס אמריקה בבגד ים  מלא נקודות, הן  נמצאות בפריטים קטנים כמו  צעיפים, עניבות ובשנות ה-70אף הופיעו בחלק ממדי השוטרות בלונדון. ב-1940 פרנק  סינטרה שחרר את  הבלדה "נקודות הפולקה ופורעי  ירח". גם טוויגי וגם מיני מאוס של דיסני לקחו לעצמן  כמה נקודות.

   יאיוי לא גילתה את הנקודות הן היו לפניה ותהיינה גם אחריה. היא  רק מיצתה אותן, סחטה,העבירה במטחנות עד להיותן מזוככות ומשויכות  לאמנית היפנית בת ה-92 שחיה  כיום  בבית חולים לחולי נפש בטוקיו.

   סימני  הנקודות האלה הוטבעו על זרועותיה הדקיקות של ילדה שגדלה  תחת שלטון אמה שצבטה  אותן, קרעה את ציוריה ושלחה אותה לרגל אחרי אביה שבגד באם עם נשים אחרות. ילדה בודדה  שרק חלומות ודמיון על פרחים וצמחים  מדברים איתה היו חבריה.   חוות  הזרעים  שפרנסה את המשפחה זורעת  בבגרותה של  יאיוי  עבודות של דלועים ענקיים, אלה ישמשו וייעשו  

החותם שלה  ביחד עם עבודות  הטבולות  בשנאת  ודחיה  כלפי המין הגברי.

   אי אפשר להתעלם מאמנית צרפתיה אמרקאית לואיז בורז'ואה שנולדה בכמה שנים לפני יאיוי  שאף היא  עוסקת באובססיויות בפיסול רך ומבטאה אף היא  את סלידתה מיחסי מין, כשהכל   קשור לעברה.

  יאיוי נולדה ב-1929 במצומוטו יפן, מהלך חייה  שזור במאורעות  עולמיים  כך שעם הגעתה  ב-1957  לארה"ב, כל עבודותיה מקבלים ריקושטים  אפילו בלי מודע.  הטלת פצצות אטום על  הירושמיה ונגסאקי, גלולות למניעת הריון, שיגור האדם  הראשון לחלל, הקמת חומת ברלין, רצח הנשיא קנדי, חוק זכויות האזרח שנחקק  ב-1967, "קיץ  האהבה"  תופעות של  תרבות ההיפית, פסטיבל וודסטוק, מחאות  אנטי מלחמתיות,   כל אלה באים  בגלים  לתוך עבודותיה המוצגות בגלריות, מוזיאונים  ומופעי  רחוב.

    מאז  התערוכה הראשונה שלה  שמוצגת  במרכז הקהילתי של עיר הולדתה ב-1952, בהדפסים, רישומים קולאז'ים, כשהיא נחשפת לאט לאט  בארה"ב  עם  ציורי  " רשת אינסוף" בבדים גדולי מימדים  בצבעי מונוכרום,   תערוכה משותפת "הצטברויות"  עם אמני פופ ידועים כאנדי וורהול וקלאס אולדנבורג,  הייחודיות שלה לעטוף חפצים  גדולים כמו ספות וכסאות 

בפיסול רך  לרוב מנוקד מתחיל  לסמן   את הכיוון  שלה שילך ויתעצם עם השנים. היא  פורצת  מחללים סגורים לרחוב למופעי

הפנינג  האוספים קהל  רב שאף  הוא  חלק מהיצירה.  תערוכות היחיד שלה מתחילים  בעיקר משנת 1963  ומקבלים שמות  מוזרים המייחדים  את הפילוסופיה שלה  "מופע הדימוי המניע" "שדה  הפאלוסים" "חדר  מראות  אינסוף אהבה  לעד"  "פסלי הדלעת ירדו אל הרקיע".

   ב-  1966  היא מגיעה לביאנלה   ה-33   בוונציה ללא הזמנה רשמית ומפזרת ברחבה לפני הביתנים  900כדורי מראות,מוכרת לכל דיכפין   כדור בדולר וחצי.  מופעי  הרחוב שלה  אתגריים, צעירים   עירומים מנקדים   איש  את אחיו  בנקודות צבע, כך גם  ב-1968  בניו יורק   אותו המיצג רק עם מראות שיכפילו וישלשו את   העושים במלאכה..כמובן שהמשטרה מפזרת    את  הקהל  הצוהל. היא גם עורכת חתונה המוסקסואלית ראשונה, היא לא עוצרת  בנקודות,  מקימה מיגוון של  חברות "חברת  אורגיה"  "כנסית הנקודות של  קוסאמה"  ו"קוסאמה ואופנה בע"מ".

   המוניטין והדרישה לעוד ועוד, ההרגשה שהכל סוגר עליה מביאה אותה לאשפז את עצמה.  היא שביפן בראשית פרסומה נדחית ע"י  המוסדות לדידם היא אמנית מופרעת  שלא מתאימה  לסדר ולמשמעת  הברזל  היפנית, מנדים אותה.  עכשיו מהמקום שהיא נמצאת בו במוסד בטוקיו,  היא פורשת כנפים עם רעיונות חדשניים, ההופכים אותה לתעשיה מניבת מליונים.  כמו  למשוך  חוטים  סרטים   ולעטוף בהם  עצים ובעלי חיים.

  בשנת 1993 היא מביאה כבוד ליפן, מקבלת  ביתן  שמייצג   את ארצה בביאנלה ה-45, הפעם העבודות סובבות  סביב מוטיב

הדלעת ובאותה  הזדמנות מחלקת לקהל דלועים קטנים. עבודותיה גולשות  לחנויות כלבו,שיתוף  פעולה עם יוצרים  כמו לואי ויטון.

    כיום עבודותיה נודדות מיבשת ליבשת ובאחת  מהן התברכנו בישראל. כל המרחב של  2 המוזיאונים בת"א קבלו נתח  גדול ומרשים מעבודותיה, יש גם אוביקטים שיוצרו במיוחד לנו.

   האוצרות סטפני רוזנטל וסוזן לנדאו עשו עבודה חכמה  שהתאימה  לכל חלל  פיסה  מרשימה  המייצגת  את עבודותיה של יאיוי. במבואת  רפפורט  מיצב גדול מימדים "זר של אהבה שראיתי ביקום"   שנעשה  במיוחד  למוזיאון בו שדה של בלונים  מאורכים מנופחי  אויר  הזעים מצד לצד כשהם  מנוקדים כולם  בשחור  על רקע ורוד פוקסיה. מתנה נהדרת  לקראת  השנה הבאה   לקהל הישראלי שנוהר בכמויות ומרגיש עצמו כנקודת  פולקה   בתוך כל  הנקודות העולמיות של  יאיוי קוסאמה.