באופן כללי, אני מעדיף את ynet כעיתון האינטרנטי שלי, היום  בבוקר נחלתי אכזבה גדולה, אשר אני מקווה לא תחזור על עצמה. הרי ברור לי ולרבים כמותי, כי כאשר יש פגועים בנפש, פצועים , קשה, בינוני או קל, פיזית או נפשית, הרי כי כל או רוב עם ישראל, דואג, מייחל ומתפלל לשלומם של הנפגעים בגוף ובנפש וברכוש.

איני רואה מדוע, אמנם לפי הכתבה, מעביר ynet את המסר של המשפחה, מתעורר פתאום, האם עד כה, לא היה ברור כי מאמינים ולא מאמינים מתפללים ומפללים ומייחלים לשומם של בני משפחה זו או אחרת. האם עד כדי כך העם היהודי היושב בישראל איבד את אמונתו באחדותו? האם אין זה ברור כי כל אסון מלווה בתפילה דתית או נפשית או סתם אנושית, לשלומם של בני משפחות אלו? האם יש ספק כי אנו לא מייחלים למקרה כזה אצלנו, בביתנו?.

אמת, עקב ריבוי אירועים קשים בארצנו הקטנה והצעירה, נוצר מצב בו, עוברים מהר מאד לידיעה הבאה תוך שימור, ככל האפשר לחיי שיגרה, אך מה עוד מצפים מעם כה ידוע סבל, יש כיום גם סבל כלכלי מחד, דאגה לנסיעה הבאה לחו"ל מאידך ובכל זאת, ישראלי ממוצע לוקח עימו את הדאגה לקורה ולשלומו האישי, לכל מקום ומצב בו הוא נמצא.

אם כך עורכי ynet חביבים, האמינו לקוראים שלכם, הם מתפללים, כל אחד בדרכו, לשלום כל אדם הנמצא בסיכון, "מוצדק" כבטרור או מכל סיבה אחרת. וכאשר אני , עם תפילותיי החילוניות מתפלל לשלום הנפגעים, איני עושה זאת למען משפחה אחת או אחרת, אני רוצה שלום ובריאות לכולם, גם לנפגעי הכביש העלומים, גם לתרמילאים בקולומביה, הודו או סין, גם לילדיי שלי ולילדיי כל מי אשר אוהב את ילדו.

אז אנא, אנשי ynet חיזרו למסלול הישר והחלו להיות גדולי אמונה, הקוראים שלכם , יודעים לאן ולמי להפנות את חושיהם.

החלמה מהירה לנפגעי  אשקלון, שדרות , עוטף עזה ולכל עם ישראל....

(תמונה: ג'יין פרסקו)