מס' צפיות - 82
דירוג ממוצע -
פסטיבל אבו -גוש נודד לתל אביב
פסטיבל אבו - גוש חגג את חג הסוכות במרכז רבין בתל אביב
מאת: מובי דיק 25/09/21 (19:55)

    בואלם   לאה רבין התכנסו "המשוגעים" למוסיקת הבארוק   ואם   אבו- גוש מושבת זה לא מפריע להם ללכת אחרי חלילו

של עמית טיפנברון, המנהל   המוסיקלי החדש ,הנכנס לנעליו של גרשון כהן שהיה  מייסדה של פסטיבל אבו-גוש.

    האולם העטוף מכל  צדדין בזכוכיות מהמסד  עד התקרה,משקף   את תנועת העננים  המשייטים ומרחבי העיר הדוקרת במגדליה את הרקיע.

    התוכניות כבר מוכנות לעונת  הקונצרטים  הבאה של 2021-2022  בה  מככבים  2 אורטוריות, מוסיקה מהאיים הבריטיים, פרחי באך ושיר אהבה לקיץ רנסנס ובארוק  מאיטליה,ספרד,יוון וטורקיה.

    אני שמעתי את הקונצרט "זכרונות אהבה מאיטליה" .ניצח על התזמורת  אנדרס  מוסטונן בחולצה פרחונית חדשה המתאימה למרץ הבלתי נדלה  שלו.הקהל   הודה במחיאות כפיים נלהבות ואנדרס  קינח בסוף  הקונצרט בנשיקות  את  המנגנות.

    מוסיקת העבר המנוגנת בכלים של התקופה מוסיפה להיכרות שלנו עוד מלחינים לא נודעים כגון : בנדטו פרארי, מרקו אוצ'ליני ואנטוניו סרטוריו. הזמרת  מאיה עמיר-מצו סופרן ניקדה  בקולה את  הקטעים   התזמורתיים  לבין השירים האיטלקיים שרובם עסקו, איך  לא ? באהבה.. חבל  שאין    פתרון  שיכול להקל על הקהל  איזה שיר  שמושר באותו רגע תואם את המילים  המצורפים  לדף התוכנית. 

   מאחר שחג הסוכות היה פתיח מצוין ל"בארוקדה"  לחנוך  את מרכז רבין, אציין מה בתפריט שהכין לנו  מנהלה  טיפנברון,שהוא גם  עומד בראש  "בארוקדה"  העובדת  כקולקטיב וכל ההחלטות המוסיקליות והמינהליות מתקבלות על ידי חבריה. המטרה היא לערבב סגנונות ולא רק  את תקופת הבארוק והרנסנס. נראה כי ההספק של שני האולמות, לאה רבין והאולם 

העגול  יכפיל את מסת הקהל והקונצרטים.

    להלן כמה טעימות מהרפרטואר העשיר שהוכן :  "אנסמבל גלעד אפרת לאור הכוכבים" מי  שבחר להיות בערב  זה,נהנה 

גם מירח מלא ומליון כוכבים  בגינת ' טריבוגוף '  הצופה לנוף האורבני של תל אביב. 

   ב"אש הפלמנקו" יעל טוכפלד בצירוף  3 מוסיקאים מקפיצים אל רגליה בנקישות ריקוד הפלמנקו.

    קונצרט "גלוריה"  מוקדש בהאהבה והערכה לגרשון  כהן,מייסד פסטיבל  אבו-גוש.  קונצרט  זה   הובל  ע"י  המנצח ישי שטקלר   לאנסמבל זמרי קולגיום  חברו  הזמרים טל גנור ואלון הררי   שהביאו מהיבול העשיר של  ויוולדי,קורלי וסקרלטי. 

     

גם "חגיגה  ברזילאית מריו דה ז'ניירו '  הועברה לגינה והדי קולות הקווקיניו והפנדירו     עם  גיטרה ואקורדיון התפזרו הרחק למטה לירקון. 

    מופע מיוחד היה "אלדראויש" מסע מוזיקלי מסחרר לעולמם של הסופים. המוסיקה  והריקוד שלהם  מגיעה אלינו מקבוצה  מורכבת מאנשי דת ואמנים  סופים החיים בגליל.

   קונצרט סיום הפסטיבל  בעל הכותרת "סטבט מאטר" היה מיוחד במינו. תזמורת "הגליל" בה  נגנים הכוללים  ערבים ויהודים  ביצעו את יצירות המופת של אדוארד אלגר   וג'ובני בטיסטה פרגולזי. עליהם ניצח הפסנתרן הבינלאומי  יליד  נצרת סלים עבוד   אשקר המגיע לכאן היישר מברלין.  זו היתה הזדמנות לשמוע את  התזמורת בטרם צאתה  לסיור  קונצרטים  בקרנגי-הול בניו- יורק  עם אותה תוכנית.

     ואם נחזור לקונצרט  ששמעתי, נראה כי  לקהל הנלהב קל היה להתרגל  למשכן החדש,  ויש להניח שרבים  מהם   התל  אביביים    יזכו לשמוע את שאהבה נפשם  קרוב לבית.  אבל אני  כבר מתגעגעת  לאבו-גוש,לכנסיה שם המוסיקה  הבארוקית נולדה  מזוקקת ומגיעה לגבהים של  התעלות הנפש.. וישנה   בי התקווה כי "רחוק מהעין רחוק מהלב " לא  יתקיים כאן.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר