מס' צפיות - 812
דירוג ממוצע -
גאה להיות אח למסתערב
אני רוצה לפנות או לנסות לפנות לצל, לחבריו לכל החובטים בטובי מפקדנו, אתם באמת דואגים למדינה? כי מה שקורה פה זה פגיעה חמורה בקודש קיומנו! בלי הגזמות! מאת: דוד דרזי
מאת: קולנוען 05/09/21 (13:52)

אני פונה בכל כוחותיי למבקרים את צה"ל וכוחות הביטחון, ביקורת ראויה אכן חייבת וצריכה להתקיים, אבל לא ככה, מה שקורה פה זה חלומם הרטוב של כל אוייביי ישראל, מהגרועים ביותר.

מאז שאני זוכר את עצמי. בשיחות הסלון אני ובני משפחתי משוחחים על נוהלי ירי, תחקירים, הסקת מסקנות ועוד...  כל כולי בנימי נפשי בתוך ההיסטוריה של צה"ל, היחידות המיוחדות ובפרט ב 30 שנה האחרונות, יחידות המסתערבים,

לצערי לא זכיתי להכיר את דודי דניאל אשורי ז"ל שנפל בקרבות על כיבוש ירושלים ב 1967, בניסיון לחלץ את חבריו בקרב. אבל אני מרגיש שממש הכרתי אותו. חקרתי מה אהב? מה אכל? איך התנהג? מה קרא? הכרתי לעומק את פועלו, את חבריו ונוצר חיבור מאז ועד נצח נצחים בין צה"ל, שירותי הביטחון בכלל, והמשפחה.

מאז הם לא מסירים את החיבוק לרגע.

לצערי אפילו החיבוק "התהדק"  באוגוסט  1992 בפעם השניה שדפקו על דלתה של אמי לבשר לנו את הגרוע מכל.


אחי שהלך בעקבות דודי דניאל אשורי ז"ל, הלך אחריו "קצת יותר מדי" הוא נהרג בעודו משרת ביחידת המסתערבים "שמשון" לאחר שחילץ את חבריו ומפקדו בקרב בחאן יונס (קיבל צל"ש אלוף על פועלו)

אבי שירת בשב"כ ובמשטרת ישראל חצי מאה, אחותי דפנה במודיעין ובין הבנות היחידות בארץ שגם שירתה תקופה מסויימת במילואים, לאחר מכן התנדבה למשטרה, אני בוגר יחידה מיוחדת (דוכיפת דאז) איבדתי בקרב את מפקד הפלגה שלי אברהם (אבי) מימון ז"ל ובין לבין אתם מתארים לעצמכם, איבדנו עוד חברים ומכרים וכפול מזה פצועים ופוסט טראומתיים, ועדיין אני פעיל בתחומי הביטחון.

לאחרונה הצל וחבריו פרסמו ממי"ם על "קשירת ידיים" ללוחמי צה"ל, אני בטוח, בעצם יודע שזה מכאב עמוק ומהרגשת "ידיעה" אבל הם שוגים בענק,

לא שאני צריך אבל עברתי לוחם לוחם! אלו מלפני שלושים שנה ו 29 שנה וכל שנה מאז ועד היום! שאלתי את כל המפקדים לדורותיהם ואת המפקדים הנוכחיים ובעיקר את הלוחמים לדורותיהם, והשאלה הזו לא צצה מאתמול. היא קיימת מאז ידענו לחשוב. (אגב יש לי צילומים והקלטות מראיונות של מאות שעות עם מפקדים ולוחמים, מחקר היסטורי שההיסטוריון ד"ר עידן ירון בין היתר בעזרת החומרים הללו מסיים לכתוב ספר על ההיסטוריה הצבאית של המסתערבים)

אגב בעודי כותב מתקשר אליי אחד מבכירי מפקדי המסתערבים והסברתי לו בדיוק על מה אני כותב, כמובן הבין את התסכול, אמרתי בלי לקחת צד, עובדתית, האם חייל נפגע כי היסס לירות בגלל "פחד להישפט"?!

האם מפקדים שולחים לוחמים והם נשארים בצד הבטוח?

מהמקרה של אחי דורון דניאל דרזי ז"ל זה בטח לא המצב, כי מפקד הצוות נפגע ראשון. דורון חיפא בירי ולידו עמד אל"מ משנה מפקד אוגדת עזה, סמל כתף מול כתף עם אלוף משנה, יורים למקורות האש.

בצבא איבדתי מפקדים כי הם חתרו ראשונים למגע, תמיד המילים "קדימה אחריי" "להסתער" לא היו לי מילים. זה טריגר לפעולה. יש לי הערצה למילים שיוצאות ממפקדיי, היה ועד היום זה ממשיך מבדיקה דרך זכוכית מגדלת!

קודם כל גם פיסיכולוג בשקל וחצי יודע שברגע שיש סכנת חיים אין זמן, רצון או יכולת מבצעית, פיזית, שיפוטית ואין את הפריבילגיה להחליט "מממ האם בא לי לירות או לא" אם החליטו לא לירות זה כי לא היה סכנת חיים, אם ירו זה לרוב כי החייל "הרגיש" סכנת חיים. והיו לי מצבים בצבא שהתווכחנו והתווכחנו ולבסוף... עוד התווכחנו ואז אמרו טוב "הרגשת" לא ממש נכון את המצב, אבל אם זה מה שהרגשת סיימנו את הדיון.

"הוא צריך למות!" (אבל הוא כבר גוסס?) "תחזיק לי את הקסדה" (למה להוריד? יש זמן או סכנת חיים וצריכים קסדה על הראש? ) "הוא זז, היה לו סכין! אה מ הכוונה מטען נפץ!" (אגב לא יודע מה אתכם אותי לימדו שאם יורים בראש יתכן בסיכוי גבוהה התכווצות אוטומטית של השרירים ולחיצה רפלקסיבית על המטען!) זה כמובן מהאירוע בחברון שכל בר דעת הסכים שלא היה שם סכנת חיים במילמטר! (מגיע למחבל או לא? חייל בשטח לא יהיה המחוקק, השופט והמבצע!) הממה המחבל כבר "ראה" את האור לא היה טעם בירי, ובכל זאת אם נניח "פתאום" החייל היורה היה צווח בפחד "מטען" זוזווו זוזו ויורה! בפנים מבוהלות וחיוורות, ואחרי הירי היה מבקש לדעת "נו היה מטען"?! יאו מה עשיתי!? אני מניח בסיכוי גבוה שהיה יוצא נקי, כן נקי, אולי (בטוח) פעל לא נכון, חיילות אפס! לוחם לא תהיה אף פעם! אבל לא היו יכולים להגיד לו "הרגשת אחרת"

הצילומים מראים במקרה שלו לצערי, מסכן הבחור, תסלחו לי חייב להגיד החלטה ממש טיפשית! מול אזרחים ומצלמות, יורה בקור רוח מקפיא ונפל לידיים של פולטיקאים בזויים שגרמו לו לגרדום קצת יותר גבוה וכן ברור שאם לא היו מצלמות זה היה נגמר "קצת" אחרת.

שוב בכל 30 שנות היכרותי עם צה"ל עם המפקדים, הלוחמים והמחקר ששנים אני מנתח את היחידות הללו, עם ניסיון שירותי הקרבי שלי וניסיון חיי. לא שמעתי או ראיתי פסיק מחייל שנהרג בגלל נוהלי ירי כלשהם. יש סכנת חיים? יורים ואף "נוהל" לא יכול לשנות לוחם שמרגיש סכנת חיים ויש לו אפשרות לירות ולנטרל את האיום.

לא אכפת לו באותה נקודה מכלוםם מלבד חייו וחיי חבריו.

אז האם הלוחמים מוגבלים בנוהלי ירי? האם חייל חלילה נהרג בגלל נוהלי ירי?

חד משמעי חקוק על אבן, לא! לא בזנטי לחלוטין! אתם באמת חושבים, שלוחם, בזמן סכנת חיים, (לו או לחבריו) חושב לעצמו בליבו "ממ רגע אם אני ארה אני אסתבך? לירות או לא מממ אהא?!" תסלחו לי, אבל זה הזויי אם צצה במוחו של לוחם בזמן סכנת חיים (לו או לחבריו) מחשבה שכזו, או שהוא לוחם "סופר על" אגדי בוגר מטכ"ל המסתערבים השייטת וחברותיה ביחד, ואחד המעולים ביחידתו! (כי היכולת לחשוב ובאמצע אירוע מסכן חיים, לנתח, האם כדאי? לא כדאי לפעול? היא רק ליחידי סגולה!) אין לוחם בצה"ל שמוציא כדור ולפני זה חושב (באירוע מסכן חיים) זה אגדה! או שזה מגיע משמועה צד ג' או ד' שברא, ייצר והפיץ אדם שלא החזיק נשק בקרב בחייו! אם בכלל.

אני פשוט בשוק. רצה קרקטורה של חיילי צה"ל. שהמפקדים שמנים, מפוטמים ומלאים. שולחים את הלוחמים לקרב. הלוחמים חוזרים עם ארונות והמפקדים מצדיעים להם עם חזה מלא במדליות. כל הכבוד! מה שאוייבי ישראל לא הצליחו לעשות מאז הקמת מדינת ישראל, עכשיו הם בדרך להצליח!

בכל שנותייי לא ראיתי שימוש כזה ציני בשכול, הוריו של החייל שלא מגנים את האמירות המסוכנות הללו בלוויה, אני איכשהו מבין בקושי רב (הייתי שם ולא פעם!) אני מנסה לבלוע את הצפרדע, חוסר ההבנה העצום של מה זה צה"ל ושחלילה אם קרה טעות טקטית, אי אפשר בכזו קלות להעיף מח"ט! לא ישאר לנו צבא, בטח ובטח במדינה הזו עם אירוע כל שני וחמישי! ובטח להעיף אלוף בצה"ל, מה נסגר פה?! הם לצערי אינם מבינים את המורכבות והמבנה של צה"ל ובכלל מה זה צה"ל, צבא העם! לא צבא המפקדים!


אני רוצה לפנות או לנסות לפנות לצל, לחבריו לכל החובטים בטובי מפקדנו, אתם באמת דואגים למדינה? כי מה שקורה פה זה פגיעה חמורה בקודש קיומנו! בלי הגזמות!

הדבר האחד היחיד המאחד והבטוח (ניחא כמובן שהטענות גם לא נכונות בעליל!) זה "צבא העם" ו"כור ההיתוך" בקשה אחת לי לכם.

תפסיקו להטעות, חלקכם לשקר, לעוות, בכוונה ומניח הרוב שלא בכוונה,  ולטעון שצה"ל כובל את ידי חיילנו?! לא היה ולא נברא!

אגב הממשלה לא קובעת נוהלי ירי! היא קובעת מדיניות! אבל זה לדעה אחרת.

ומי שטוען אחרת בבקשה שתפו אותו בחוויותיי ובידעותיי.

ועוד בקשה אם לא מוגזם, ברגע שנציג ממשלה פותח פוסט הקשור לשכול אנא מכם. תפסיקו עם ביקורת בפוסטים שכאלה. מאז שאני זוכר את עצמי כל מוות של חייל איחד את השורות, פה קורה הפוך! וזה מסוכן ומפחיד! תשמרו את השכול לנו, בלי פוליטיקה וביקורת יש לזה זמן ומקום.

תמצית דברי הרמטכ"ל
"לא נמצא כל פער ביחס להוראות הפתיחה באש, והן לא שונו בשום שלב לפני האירועים או במהלכם.

הרמטכ"ל קבע כי ההוראות אפשרו את ביצוע המשימה המבצעית והסרת כל איום מסכן חיים. עוד נמצא כי גם באירוע זה בוצע ירי משמעותי בתגובה להתפרעויות (הערה של כותב המאמר, ככל הידוע לי גם נהרגו שני פורעים ונפצעו כ 36 מתפרעים)

"כל חייל הניצב בפני איום וסכנת חיים, בשגרה או בלחימה, רשאי, צריך ומחויב לפעול בחדות, לחתור למגע ולסכל את האיום", הוסיף הרמטכ"ל וגיבה את המפקדים: "מפקדי צה"ל לא שולחים חיילים לקרב – הם יוצאים איתם ומובילים אותם. גם באירוע זה המח"ט והמפקדים הובילו מלפנים ושהו עם החיילים בקו המגע עם האויב"

וכי באמת מישהו שפוי שמכיר את צה"ל חשב אחרת?

והרמטכ"ל הוסיף איגרת למפקדים:
"... חברה שלא תגבה את חייליה ומפקדיה גם כשטעו, תגלה שאין מי שיילחם עבורה
...הנכונות לשאת באבדות היא תנאי לחוסן לאומי... "  אביב כובבי הרמטכ"ל

"במקום בו מתנהל קרב יש גם שגיאות ולפעמים הם טרגיות"
נפטלי בנט ראש הממשלה

הכותב הוא דוד דרזי אחיין לדניאל אשורי ז"ל ואח קטן לדורון דניאל דרזי ז"ל

 

הכותב הוא חובב קולנוע מושבע, חוקר קולנוע וחובב חידושים טכנולוגים. סטודנט לפילוסופיה ופסיכולוגיה.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר