מס' צפיות - 302
דירוג ממוצע -
מוזיאון "אנו" מתמצת בשלושת קומותיו את העושר הרוחני והפיזי של העם היהודי
ולמרות זאת השם שניתן למוזיאון "אנו" משדר לי התנשאות המשך לפסוק "אתה בחרתנו מכל העמים" וכו'.
מאת: מובי דיק 08/07/21 (15:57)

   יצחק ישר ואלי גבירצמן תכננו והקימו ב-1978 את  "מוזיאון התפוצות' מבנה בקומפלקס הבנינים  של  אוניברסיטת תל אביב. בתחילת המאה ה-21 חווה המוזיאון משברים, התעיפות החומר והמוצגים,חוסר תרומות, אינתיפאדות והמצב הבטחוני לא תרמו

להמשך קיומו. ב-2005 חוקק חוק המגדיר  את "בית התפוצות"  כמוסד לאומי ,מה שנתן דחיפה לחבר נאמנים בינלאומי וראשי קהילות יהודיות להפוך את המוזיאון הזה  למרכז עולמי. 

   כך במשך עשור התגבשה תוכנית  שיצאה לפועל ב-2021 בדמותו של   מוזיאון חדש "אנו"  שיכלול את העושר הרוחני והפיסי של  האומה היהודית  לאורך  אלפי שנים.

  שלושת הקומות משתרעים על 7000 מ"ר מחולקים לשלוש קבוצות : קומה ראשונה"יסודות" קומה שניה "המסע" והשלישית

"פסיפס"  הנפרשת  עד ימינו אנו.  המדריכים העומדים הכן  לקבל את  הקבוצות מעלים אותם לקומה שלישית  משם הם  ירדו

כמו בחפירה ארכיאולוגית מהווה לשכבות התחתונות.

   הקומה השלישית "פסיפס" עמוסה  ועשירה במיוחד. ההווה של הזהות והתרבות היהודית  מתפרסת  לאין סוף ומתחלקת לנושאים שאינם מסודרים  בסדר כרונולוגי. "להיות יהודי היום"  מביאה לנו תמונות קבועות או מתחלפות  של הרכבים שונים  במשפחה    וגם  נותנת  מקום ליחידים המביעים  את זהותם האינדוידואלית מה בעיניהם    זה להיות  יהודי. כאן ייפרסו  לפניכם מיגוון  האמנויות,הספרות,השפה, הפולקלור, הזרמים ביהדות ותרומת יהודים לאנושות. הכל דרך   מסכי מגע, תצוגות דיורמות. כאן  ניראות הדמויות שכל כך   הכרנו דרך גלי הרדיו או  המסך הקולנועי :  המוסיקאים   גורג'  גרשוין, אירוין ברלין, שורת הכנרים  הבינלאומים, שחקני הקולנוע והתיאטרון האידי, את  הסופרים ואת פורצות הדרך  שסללו לאחיותיהן את הדרך  לשיווין.

במדור  ההומור מככבים בגדול  "הגשש החיוור" ,הטשולנט (החמין) האידישאי  במדור  האוכל והצלמים היהודיים שהנציחו רגעים  היסטוריים  כמו רוברט קאפה וגארי וינוגרנד.

   הקומה השניה "המסע"  עוסקת בסיפורו של העם מהעת העתיקה עד ימינו, תקופות של פריחה ושגשוג לצד זמנים של פרעות ורדיפות, שואה  ותקומה חופפים  זה לזה. אביזרים,תמונות וצילומים רבים מהם ניתנו כתרומה  למוזיאון ממשפחות. 

תנועות פוליטיות,פולנים ליטאים ועותומנים מתערבבים זה בזה, מהשטעטל לעיר הגדולה, המודרנה  עם השאלה הבלתי  נגמרת:

לאן פנינו מעתה ואילך.

   נדמה כי הקומה הראשונה "יסודות" היא השקטה מכולן, עם  מיעוט חפצים. כאן תמצאו את  היסודות הרעיוניים והתרבותיים עליהם בנוי הקיום  היהודי. יסודות בהם מימד פרטי יהודי ומימד אוניברסאלי. היסודות כוללים את השבת, הברית האלוהית, מעגל השנה וציוני דרך בחיי אדם, התנ"ך  והשפעתו  על תרבות העולם. 

    עם היציאה לכיוון הלובי תלווה  את המבקרים   תקרת בית הכנסת  מהמאה ה-17 בעיר חודורוב שבגליציה. ציורים יוצאי דופן

ששוחזרו לפי צילומים  שנותרו משנת 1910, ונשארו לעדות כי בית הכנסת  עצמו נשרף.

   הסיפור הכי  מפתיע  שמגלים  מאחורי העשיה של  המוזיאון "אנו" הוא הסיפור הבלתי יאומן של  מעצב  הפנים  והאחראי על ההעמדה והתוכן העשיר . פטריק גלאגר, שעיצב למעלה מ-50 מוזיאונים ברחבי העולם, הוא שצד את עינם של חברי הנהלת  "בית התפוצות" שהתרשמו מעבודתו במוזיאון הלאומי להיסטוריה של  יהדות אמריקה בפילדלפיה. גלאגר אמריקאי ממוצא

אירי קתולי המיר את דתו  לאור נשואיו עם אשתו  היהודיה. וכך הוא אומר לגבי "אנו" : המטרה היתה לשנות את התפיסה  ואת האופן שבו אנו רגילים  לחשוב על מוזיאון היסטורי". הוא והצוות הגדול שאתו שכלל  מעצבי פנים, מעצבים דיגיטלים, אנשי תוכן ומדיה, עשו  כאן  במשך עשור עבודה יסודית, עם כל  השמוש בטכנולוגיה הכי חדישה  שקיימת.

   יחד עם זאת ישנם כמה פריטים  שמרגשים במיוחד : עמדת לוח מודעות בסגנון של  פעם, כינורו של אסיר ציון צבי פריינרזון,

תוים של השיר  "ציק טו ציק" של אירוין ברלין, התלבושות והאיורים  מעשי ידיו של  ליאון בקסט מ-1916,אמן  שיצר עבור

הבלט רוס" של דייגלב, קופסאת תכשיטים  עם דיוקנה של השחקנית שרה ברנהרד , שצוירה  ע"י האמן הצ'כי אלפונס מוחה,

תצוגות מודלים של בתי כנסת כדוגמת בית הכנסת איבן שושן מספרד שנבנה במאה ה-13  והפך לכנסיה, חנוכיה שבראשי 8 קניה מינאטורות של פסל החירות, צילום מיצב "אליס איילנד" שנעשה  ב-1996 המורכב מדיוקניהם הממוסגרים של אמריקאים יהודים  ידועי שם על  רקע ניו יורק.  שטיח ענק מבלגיה מהמאה ה-17 בו  מתוארים מרים ואהרון, גביע בדולח יצוק תוצרת בוהמיה 1920 ובו דיוקנו של הרצל, כרזה של קק"ל לבקשת תרומות לגאולת קרקעות צוירה בידי  זאב רבן, דגל תנועת 

"פועלי ציון" ברוסיה  משנת 1917 ממשי מצויר.

  לרשימה זו  היו חסרים לי פריטים  מתוך ה-600 פריטים שהיו במוזיאון "בית התפוצות". התסריט של סטנלי קובריק 

לסרטו "אודיסיאה בחלל", הגיטרה של לאונרד ברנשטיין, צוארון גלימת  השופטת בבית המשפט העליון של ארה"ב  שהיתה

שייכת לרות ביידר - גינסבורג.

    שאלות רבות עולות מביקור במוזיאון זה מוזיאון העם היהודי, מי אנחנו, היכן מקומנו  בקרב אומות העולם,מה תרמנו לעולם, ועל כך אין יותר תשובה נכונה מאשר  כתב  הפילוסוף  הלא יהודי, ז'אן פול סארטר . "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי

הכללים המקובלים של ההיסטוריה, העם היהודי הוא מעבר לזמן "

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר