שלושה אמנים בינלאומיים פוגשים   אולמות תצוגה  שזמן ממושך   היו שוממים, היום מתחילים  לשנע את  האמנות  בתקווה  לימים טובים יותר.

   אלכסנדר  קאלדר, אמדאו מודיליאני וצדוק בן דוד, הם הסנוניות  הראשונות. צדוק הישראלי שביניהם   תושב לונדון בהחלט נחשב לאמן בינלאומי ולכן אתחיל  בסקירת  עבודתו.

   צדוק  נולד בתימן עלה לארץ עם    משפחתו  ועבר את גלגולי ההתערות של העולים החדשים. הוא  נכנס לשערי "בצלאל" בשנת 1971 ב-1973 הוא מסיים עם הערה : "נכשל בפיסול" ולא די בזה אלא שישנה עוד תוספת "לא צלח כאמן". צדוק  שם פס ואחרי מלחמת יום כיפור הוא נוסע ללונדון. לומד במחלקת האמנות באוניברסיטת  רידינג, מסיים את לימודי הפיסול ועובר ללמד  באותו מוסד    בשנים .-1977-1982.  משם  העולם נפרש לפניו,תערוכות ברחבי העולם, פרסים ואף מייצג את ישראל ב-1988  בביאנלה בוונציה.

    צדוק לא מפסל באבן,לא בברונזה, הוא מפסל מגזרות מתכת דקיקות,שקופות מעין    בד דנטל. המוזיאון עדיין  זוכר את תערוכתו "שדה שחור"  בו על משטח חול ענק שתל 20.000 מגזרות פרחים המשנים צבע מזויות שונות. 

   היום הוא  מביא לנו את " אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי"  600 דמויות שצדו את עינו בכל רחבי העולם מאז  2015

אנשים מיוחדים עם תנועות אופיניות להם שעין המצלמה  תפסה .עכשיו  הוא רושם אותם בקו  ואחריתם יועברו  למתכת

דקיקה שתיגזר בטכניקה  מיוחדות  לו.

   צדוק   מספר על העבודות שלו "העולם הוא אחד ובני  האדם כמוך וכמוני, כאן על משטח חולי אף אחד לא מפריע לשני".. ואם נחזור לימי  "בצלאל"  שלו הרי בוודאי שהוא  לא    שכח  את אותה הערה שקבל בתעודה ולמרות זאת אמן עם לב רחב כשלו תרם מעבודותיו  ב-2007  להקמת קמפוס חדש ל"בצלאל".

   אז למה אומרים שתימנים  קמצנים?

         עלינו במעלה לקראת תערוכתו  של  קאלדר  עליו העפנו רק מבט כללי כשהמוביילים  הצבעונים שלו היו חסרים לי.

היינו   עסוקים בלחפש היכן   מוצגת  התערוכה "מודיאליני וחברים" לא היה ציון    דרך ,הסתבר  שהוא  מסתתר  באותו מקום  שם   בדרך קבע  מוצגים האמנים  האימפרסיוניסטים.

    ציון   100 שנה להולדת הצייר  האיטלקי-יהודי אמדאו  מודיאילני  שימשה עילה לתערוכה משמימה שהאוצרת שלה עשתה עבודה  קלה. לקחת  ממקום אחד  תמונה כזו ולהעבירה  לקיר שממול, והכל   קיבל רושם של כבדות כאילו שום דבר לא השתנה  באולם סיימון ומרי יגלום לאמנות.  ובכל זאת  הערה חשובה  נכתבה בדף  התערוכות המוצגות  בחודש מאי-יוני 2021.

    "התערוכה  מציעה איחוד נדיר בין הדיוקנאות של בני הזוג זבורובסקי, שליוו מקרוב את הקריירה של מודיליאני, המוצגים  לרוב  לחוד במוזיאונים  שונים בעולם".

   כן   הזוג המיוחד  הזה  תלויים בצוותא : היא, הנקה זבורובסקי בצוארון גדול לבן עוטף את  צואר הברבור שלה ולידה

ליאופולד בידים שלובות, ראשו  מלא בבלורית שערו ומתחבר עם  זקנקן  בחיוך נבוך משהו.

   ומי הם החברים   שלפי  האוצרת היו חבריו של הצייר  האומלל הזה, שמת בגיל  36 ממחלת השחפת ששתיה מרובה  ושימוש

בסמים עשו  בו  שמות:  מואיז קיסלינג  עם :האשה בכחול" דגא והרקדניות שלו, אוגוסט רודן עם שני  ראשים. מוריס דה ולאנק, חיים סוטין  היהודי עם העיוותים שלו גם בציוריהנוף, זאק לואי פורן "מאחורי הקלעים" שם האדונים חובשי הצילנדרים

עוגבים על  ילדות הבלט.

    נראה כי חנה אורלוף הפסלת היהודיה היתה נפש קרובה למודיליאני, בדבריה היא מצוטטת "הוא היה רושם את   לקוחותיו של

בית הקפה שלנו  במונמרטר תחילה באיטיות אולם כששנורר כוסית  יין ,היד היתה קלה ומהירה. תמיד התגאה במוצאו היהודי".

   צריך רק לעצום עיניים ולהזכר בבתי הקפה  שהיו  מקומות מפגש של אמנים  וסופרים,   באוירת "אסכולת פריז" שהזינה

עשרות  רבות של   יצירות  אלמותיים.