זה היה יום רגיל,ב"קול המוסיקה" שידרו את הסימפוניה הרביעית של גוסטב מאהלר. הסבר קצר  לפני השידור  על הפרק השני,מוזכר כי המלחין  הושפע מציורו של ארנולד בוקלין, בו  המוות מנגן  על כינור. זה הספיק  לי כדי  להזכר במשהו מהילדות,ונגשתי לערמת  הגלויות הישנות כ-100 במספר שאבי  ז"ל אסף  בתחילת המאה ה-20.

   איני  יודעת  מה הביא חסיד מבית דתי כשעבר  בווינה לקראת עליתו לארץ ישראל, לאסוף  יבול מכובד של גלויות הנושאות דיוקנים של סופרים,מוסיקאים, ציירים ואישיים יהודיים וכן גלויות של פסלי שיש עירומים. בין ההחוויות  שאבא חווה  בווינה היה הרושם שלו מהאופרה "טנהויזר" של ווגנר כשהאנקדוטה  היתה שאחד הסוסים עשה את צרכיו על הבמה. מאחר ואנו כילדים היינו מרותקים לגלויות האלה, שוזרים  להם סיפורים כיד הדמיון  הטובה עלינו, זכרתי משהו על  מלאך המוות מנגן  בכינור כשהוא מאחורי  צייר  יפה בלורית וזקן מטופח,כשבידו  פלטת צבעים.

  כן, זה היה  ארנולד בוקלין,שוויצרי, צייר סימבוליסט שחי בין  השנים 1827-1901, זה האוטופרוטרט שלו,

אבל   על אותה דרך מצאתי עוד  2 גלויות שאולי אינן מפורסמות. "היער הקדוש" בו  5 נשים מתקרבות ויוצאות  מתוך  יער,

כשלפניהן 2 דמויות גבריות כורעות ברך לפני גוש אבן מרובע עליו דולקת אש.  ועוד  גלויה "השקט של היער" המתאר  יצור

כלאיים  וחד קרן בראשו הנושא על גבו בצדודית של רכיבה  בשמאל דמות אשה. אגב,היטלר העריץ את בוקלין וברשותו היו

11 ציורים משלו.

   בוקלין הושפע מכתביו של הפילוסוף הגרמני  שופנהאור, כמו"כ היה מודע לרישומים והדפסים  של שני מנזרים  שהיו קיימים

בסביבתו במאות  הקודמות. מנזר פרידיגרוכן וכן פרסקו ממנזר קלינגנטאל. וכן   הכיר  היטב את הדפסי  "מחול המוות" של איש המאה ה-16 הנס הולביין הבן 1460-1524.  

    ציור מפורסם אחר של בוקלין שנעשה ב-5 גירסאות הוא"אי המתים" בו הוא מתאר את בית הקברות האנגלי בפירנצה שהיה קרוב לסטודיו שלו. בית קברות הוא מוטיב החוזר אצלו עקב הטרגדיות  האישיות שעבר : ב-1848 ראה בפריז טבח אזרחים.איבד את ארוסתו לואיז שמידט, שיכל את אשתו אנג'לה ו- מילדיהם. 

   זו היתה תקופה שמשוררים,סופרים וציירים   אהבו להתעסק בנושא המוות. 

  רחמנינוב   הושפע מ"אי המתים" של בוקלין וכתב  את  הפואמה הסימפונית שלו לפי הציור.  סן סנס  כתב את "מחול המוות"  אני חזרתי לערמת  הגלויות  ומצאתי עוד שני ציירים שפעלו  באותן שנים ובאותו נושא : 

  1825-1876  rudolf  henneberg   "הרדיפה אחרי  העושר" בו   רוכב  על סוס דוהר מעל גשר הדורס גווית אשה, בעודו מנסה להשיג אשה עירומה  כשהיא  עומדת על כדור בדולח ובידה פיסת זהב, וכל זה בעוד מלאך המוות יושב מאחורי הרוכב וגלימתו מתעופפת.

עוד צייר מתקופה מוקדמת יותר  1787-170    pompeo  batoni  איטלקי ,המצייר את מגדלנה חשופת  שד בתוך מערה חשוכה    כשהיא  מתבוננת  בספר גדול   המונח על גבי  גולגולת. שם הציור  :מגדלנה החוזרת בתשובה".

    אבל נחזור לגוסטב מאהלר שעסק רבות במוות בסימפוניות שלו וכן "שירי מות ילדים".  הפרק השני שבסימפוניה  הרביעית

אינו מוצג כדבר אפל ומרושע אלא כדבר חיובי שחייבים להשלים עמו ולקבלו כמורה דרך אל העולם  הבא. הפרק השני כונה ע"י מאהלר "הידיד מוות מנגן". הוא כתב  את תווי הכינור שבראשו לפי אגדת פולקלור גרמני  על "חבר היין" שבו  שלד מנגן  עלי  כינור. ההוראה  היתה  לנגני  הכינור לא לנגן בצד השערות של הקשת אלא בצד העץ מה שמעניק  לנגינה  גוון מיוחד.

  כך מתחברים לנו  עבר והווה, צייר  ומלחין עם 3 גלויות עתיקות .