לא מספיק שכמה פולנים היו במופע, הקהל ברובו לא מבין פולנית. "הגדילו" לעשות המארגנים ולא הקרינו את הטקסט על
מסך, הם הסתפקו בשורות שנבלעו בקירות השחורים. על כן, מופע מסוג זה יכול להתנהל באסקימוסית ולא ישנה מאום מהבנת
הניראה והנשמע.
קחו את "החייל האמיץ שוויק" עם קורטוב "הגשש החיוור" והקטע הבלתי נשכח של טוביה צפיר המכפיל עצמו לכמה רקדניות בלט ב,אגם הברבורים" ותקבלו ארבעה שחקנים המפליאים במימיקה,באקרובטיקה ובהומור לקול צלילי פסתנר חבוט שראה אולי ימים טובים יותר באיזה שהוא קברט.
צזארי טומשבסקי הינו במאי,כוריאוגרף ומבצע פולני שבנה את המופע מזכרונו האוטוביוגרפי בעת שהתיצב לפני ועדת הגיוס. משלב קטעי פסנתר מ"סימפונית המלחמה" של שוסטקוביץ , שירים פטריוטיים של מונישקו מלחין פולני מהמאה ה-19
וכן עושה פרודיה מהבלט "מנוחת הצהרים של פאון" יצירתו של ניזי'נסקי.
הבמה החשופה מכילה מזרן ענקי וספסל עץ . ארבעת בחורים בתחתונים שחורים וגרבים שחורות,נושאי מגבות מסובבים סביב הקירות בעוד טומשבסקי ליד המקרופון שר אריה של באך. תוך כדי דיבורים סתמיים הם מתלבשים בטרנינגים , חלק עליון שחור עם קישוטים צבעוניים ומכנסי "זלמן" לבנים עד הברך. תנועותיהם אחידות ורק הארוך והגבוה מביניהם תמיד יוצא דופן, מפר את האחידות.
בקצב דיבור צבאי טומשבסקי מכריז :בצבא יש 3 קטגוריות :אה,בה, צה A,B, C (כאן כמובן אנחנו לא מבינים על מה הוא מדבר).
הארוך נשכב על הספסל ומתחיל לחקות בשלומיאליות את התנועות המצריות ואת תנועות האוננות על המגבת , מחווה לאפיונו של הבלט האלמותי של ניזי'נסקי, עם צלילי המוסיקה של דיביוסי "מנוחת הצהרים של הפאון".
פרצי צחוק מתפרצים מהקהל ובעיקר ממני.
הנה יושבים ארבעתם על הספסל צוחקים ודוחקים איש את רעהו כשהמלמול האין סופי עם עוויות הפנים וגלגול העיניים הם המפרשים לכאורה את דבריהם.
בשלב מסוים הם זוחלים מתחת לספסל והופכים אותו לאלמנט פעיל. הם אחידים בתנועותיהם במיומנות וכשאחד מהם מתחיל בגלגלון מקצה לקצה המזרן, הם דוחקים בו לחזור על כך כמה פעמים עד אשר הם בעצמם עושים גלגלון משלהם.
בסוף המופע הם נרדמים מסביב לפסנתר כשטומשבסקי מקליד עם אפו את השיר "ליל הוד". ס ו ף.
וכשתבקרו בוורשה עיר הקניונים בשופינג מטורף תנסו לחפש את הקבוצה שמעלה את "צזארי הולך למלחמה".