לא היה לי מושג מדוע התוכנית "מאלביס פרסלי עד פרנק סינטרה" בהשתתפות השחקן נתן דטנר חוזרת זו השנה השלישית ונכללת בקונצרטים של הפסנתרנית אורית וולף "בחותם אישי". עכשיו זה ברור לי "השילוב של נגיעות פסנתר עם שופן,מוצרט ובטהובן החוברים לשירים הכי מפורסמים של שני האמנים פרסלי סינטרה הופכים את הקונצרט לקאלט קלאסי.
קול האדם הוא כלי ולדטנר יש את שילוב הקול הבריטוני הסקסי של השחקן עם קריצה לסטנדפיסטיות ובעיקר לחוש וללחוש את המילים כאילו נולדו זה עתה.
הוא ישוב בנון-שאלנטיות על כסא בר גבוה,כרכוב על סוס כשנקישות אצבעותיו וקריאות היי הוווו, נותנות את קצב הדהירה. משיר לשיר הוא מרענן בבדיחות עצמוניות, על פולניות, על "ילד הפלא" שהוא הילד ששר בלי בושה את "דינה ברזילי" לפני חברי הוריו במשחק קלפים על הבלקון. מספר פה ושם בדיחות גם כזו כמו שמצאתי בספר "היידגר והיפופוטם מגיעים לשערי גן עדן".
בדו- שיח שלו עם וולף מורגשת קירבה בין האמנים אם כי לא תמיד הצלילים הקלאסים שעובדו ללוות את השירים נשמעים
בסיכרון מלא בביצוע הקולי והפסנתרי.
דטנר מרגיש נפלא עם קולו הגברי ולא חוסך בפלצ'טים היוצאים מגרונו בטונים הגבוהים, נהנה במיוחד לשחרר את היי...
ודיוווו.. כזורק לאסו במערבון. כשמגיע נגן ההקשה גלעד דוברצקי, מתלווים לצלילים קולות תיפוף, קסטניטות ואף קרש כביסה וקופסאות שימורים ריקות, כלי שגילה בלואיזיאנה, הם שמכניסים מימד אחר לקול האנושי ולפסנתר.
מילות הקישור שבין שיר למשנהו מדברים על הדומה בין פרסלי וסינטרה,שניהם היו למעשה בודדים כשזכרון ימי
ילדותם מלווים בהשפעתם על חייהם. שניהם גם שתפו פעולה עם זמרים אחרים ידועים. לאחד היתה אמא דוחפת ומגינה
ולשני...? דטנר "טוב אצלי האבא היה הדוחף".
אבל כאן ועכשיו מתנגנים השירים האלמותיים שלהם שאי אפשר להפריד ביניהם,כמעט, מי כתב מה : "לאב מי טנדר,נוואר אט מי גו" "סטרנגר אין דה נייט" "פולינג אין לאב ויף יו" .
בשיר "טייק מאי אנד" אריך דטנר את המילים המפכות כנחל "מילים פשוטות חזקות מכל פוליטיקה" וממשיך דטנר " אר יו לונלי טו נייט".
בשיר "פיבר" מצרף דטנר את הקהל שימחא כפיים בפעימה הנכונה וכך גם בשיר "ניו יורק " הפועל באותה מתכונת .
"הנה שיר עם 2 צלילים ו-800 מילים שלא תבינו אותם, זהו השיר ששם את אלביס על המפה :רוק אנד רול, לאטס רוק,
יה...הההה... והקהל שואג.
לסיום בוחרים וולף ודטנר את " אנד נאו מאי פראנד, אי מאק איט אין מאי ווי" ולפי תרגום המילים לעברית ע"י אריק לביא "אני בדרכי שלי תמיד הלכתי".
לא, זה לא הסוף, כאן הם מכניסים כסיום סופי אחרון את "הללויה" של ליאונרד כהן.