מאחורי קניון   TLV  של תל אביב מסתתרים רחובות קטנים בלתי ניראים לעין, אחד מהם הוא סעדיה גאון. אנשי "הקתדרה"

שפעילותה הרגילה היא   במוזיאון ארץ ישראל, נרשמו  להרצאתו של דר' ערן   רולניק, פסיכואנליטיקאי, עשו דרכים  כמגששים באפלה במדרון החלקלק  של חניון  לעבר בנין משרדים אורבני.

  נקודת המפגש היתה בר קולינרי בשם "סורא מארה" בקומה ה-10, בר זה  שבזמנו היכה גלים בביצה הקולינארית שרחשה בחשה ,לא ניתן היה להגיע  אליו אלא  אם נרשמת דרך אחד השותפים.

   הבר  שבמרכזו עץ זית שתול,מעוצב באלמנטים של ברזל ולבנים (בריקים),החלונות הגדולים  אמורים לשקף את נוף גגות  העיר, אלא  שלא הגענו אליהם כי כל פיסת מושב  נתפס חיש קל ע"י קהל    שמנה כ-300  איש, בעוד המאחרים  הסתפקו  בישיבה   על כסאות בר גבוהים.  הכוונה של  המארגנים היתה  להקדיש שעה לפני  ההרצאה לאכילה ושתיה שלאחריה רק

האוזנים יהיו זקופים.

    מטרת ההתכנסות היתה הרצאתו של דר' ערן רולניק מחבר הספר "זיגמונד פרויד-מכתבים". הוא  הביא לקהל  לפי סדר  הפרקים שבספר,  התיחסויות שונות   לנושאים שונים. רולניק  הרבה לספר על האובססיה של פרויד  ככותב  מכתבים  שהגיעו לכדי 20 מכתב ליום,  שעם  השנים יתנקזו לאלפים  רבים.

    יש לשער  שאם היה חי היום פרויד יכול  להיות שהיה מתעל  את מחשבותיו ותשובותיו למחשב נייד, לפלפון, לאינסטגרם ולפייסק בוק ומלקט את הלייקים  של עוקביו.  וכאן נשאלת השאלה האם יכול  היה  לקבל את  חוליו ולפתח את התיאוריות שלו.

    לפני  שכל  מסת  השומעים  יעשו דרכם במעלית אחת, הזדרזתי  והגעתי למסקנה : הפיצה היתה נהדרת והמים זרמו כמים, כי   קפה ב"סורא מארה"  הינו מחוץ לתחום.