מס' צפיות - 1342
דירוג ממוצע -
האם"החינוך הסנטימיטלי " הוא הספר הממצה של חיי פריז במאה ה-19 ? 9 ?
על הספר של גוסטאב פלובר "החינוך הסנטימיטלי"
מאת: מובי דיק 16/08/19 (14:32)

     16 שנים  אחרי "מאדאם בוברי" כותב פלובר את   "החינוך הסנטימיטלי", מי שטבע את המושג "אני  הוא  מאדאם בוברי"

מנסה בספרו  להגיע לאותה הצלחה. פלובר שנולד ב-1821 ומת ב-1880  היה אפוף בגדולי הסופרים צרפתיים  של אותה  תקופה: מרסל  פרוסט,ויקטור הוגו, גי דה מופאסן,אמיל זולא, אלפונס דודה וכמובן אונרה בלזק. יש  חוט המקשר בין כל אלה:

רובם לא נולדו בפריז,הגיעו לבירה כדי ללמוד ולעסוק בעיקר בעריכת דין, היו מעורים בחיי העיר על קובות הזונות, פעילים ביחסים

של נשים אלה וכן נשות החברה הגבוהה, רבים מהם  חלו  במחלת המאה: זיבה,עגבת. חיו בעיקר על קיצבה חודשית שהוענקה להם ע"י הוריהם.

   הספר "החינוך הסנטימיטלי" מוזכר מדי פעם  ע"י סופרים מאוחרים יותר, ולכן חשבתי שטוב יהיה אם אקרא אותו. הספר תורגם מצרפתית  ע"י  מנשה לוין ויצא בהוצאת "ביתן" . טוב עשה המתרגם שהשאיר  לקוראים את   המילים של פעם מבלי לתת להם את הפירוש המודרני. לדוגמא: זיג (ווסט  גברי או פולובר) תיתורת (שולי כובע רחב שוליים). אוניבוס, מוף (בתי פרווה לידיים נשיות), קיטון (חדר קטן) דפדופה (מדף) קמטר (מזווה). הספר כולו שופע תיאורי נוף,סמטאות,בתים, היורדים לרזולוציה של פרטי  פרטים, מביא אותנו  לסגנון שהיה נפוץ בתקופה. ראה מרסל פרוסט בספריו "החיפוש אחרי הזמן  האבוד".

    פלובר בספרו זה הכניס הרבה מחייו הוא, המלנכוליה התמידית, מערכת  יחסים מלאת אכזבות לאישה  נשואה  מבוגרת ממנו ב-10 שנים,אלייזה שלזינגר, יחסיו כלפי יצאניות ונשות החברה הגבוהה. כל אלה מטפטפים לבין  395 דפי הספר.

     טוב עשתה  ההוצאה שהוסיפה הערות רבות לגבי שמות,מקומות,אירועים  שכולם  אכן  התרחשו. זו היתה תקופה לא שקטה

בפריז ובצרפת כולה,מרידות והתקוממיות בעת שלטונם של  הנפוליאונים ובעיקר של נפוליאון ה-3.

    גיבור הספר הוא פראדריק מורו בין ה-18 היוצא מנוז'אן על הסיינה מקום הולדתו ונוסע בספינה לבקר את דודו.

על הסיפון הוא מתאהב  במבט אחד באשה נשואה,מרת ארנו :"היא חבשה כובע  קש מעוטר בסרטים וורודים, מקלעת שערה השחור נגע בקצות גבותיה העבות, שמלתה ממלמלה בהירת נתפזרה בשפעת  קיפולים."

   מרגע  זה  אהבה זו שלא תמומש תלווה אותו במשך שנים  ותשפיע על עיצוב אופיו.  הוא מנסה ללמוד משפטים ובדרך מתחבר  לטיפוסים  שונים, דרכם  הוא מנסה להגיע לז'אק ארנו,בעלה של  מרת ארנו. הוא מכיר  ומגיע לפלגשיו של  ארנו  ביניהם

ברוזאניט,איתה  הוא  מוליד ילד שנפטר זמן קצר אחרי  לידתו.  כל אותה העת  מעיניו מופנים  למרת ארנו, לאושר  שמציף אותו

אם הוא פוגש בה    בביתה, אפילו לשעה קלה.

  כשהוא  זוכה בירושה בלתי צפויה, הוא מפזר כספו בנדיבות יתרה " מדי פעם היה נזכר  כיצד השתוקק לאושר מופלא של

מסע באחת הכרכרות במחיצתן של נשים יפות, אבל   עתה משזכה  לכל  אלה, אין  זה גורם לו כל קורת רוח". כששאלת

נישואין עולה מצד רוזאניט, הוא מסתלק בתירוץ קלוש, עובר לזרועותיה של הרוזנת  דאמברז,בעלת נכסים שמתאהבת בו, גם היא

צופה  לקשור אותו בכבלי נשואין, כמו כן מצד אמו  וסביבת  מקום הולדתו הוא נלחץ  לקיים   קשר עם  לואיזה בחורה שקטה

ונאיבית  שהכיר עוד בילדותו. כולן  רוצות לקשור אותו,אבל   הוא  חוזר אחרי שנים לבית אמו,מרושש  לגמרי.

   
    ערב אחד,נכנסה  אשה לביתו,זו היתהמרת ארנו.הם שוחחו על העבר,הזכירו מומנטים קטנים נשכחים "אהבנו זה את זו באמת ובתמים ובעצם מבלי להשתייך  זה  לזה"  פראדריק שואל אותה כיצד נתגלתה לה  אהבתו . היא עונה "כאשר נשקת לי בערב אחד  את פרק היד שבין הכסיה    
לשרוול. ואני אמרתי לעצמי הוא באמת אוהב אותי".

   וכשהיא הסירה  את כובעה מעל ראשה,המנורה הטילה  אור על שערה הכסוף, זו היתה מהלומה במלוא חוזקה. "חשד עלה בו

שהיא  הגיעה כאילו להתמסר לו, אז הרגיש תשוקה עזה ומטורפת אבל מצד שני הרגיש מעין סלידה, מעין מעשה  זימה, פחד מפני הגועל העלול לבוא אחר כך. וכדי לא לחלל ולשקץ את האידיאל  שלו, עקר ממקומו והתחיל להתקין  לעצמו  סיגאריה.

     היא  נשקה לו על מצחו בעת הפרידה כדרך  שמנשקת  אם. הוא פתח את  חלונו וראה אותה משתרכת על המדרכה  עד לכרכרתה.   וזה היה הכל."

   "הוא יוצא למסעות,הכיר את תוגתן של אוניות, את הליאות שמשרים מראות נוף וחורבות". הוא  גורר עצמו מבית קפה למשנהו, עם חברו מימים  ימימה  דילוריא. שניהם מסכמים את פרשת חייהם שלא עלו יפה, חייו של  זה שחלם על אהבה

וחייו של זה שחלם על  שררה "אלה היו ימי חיינו היפים ביותר" הסכימו שניהם.

    

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר