הסופר  שלום אש,יליד פולין, 1880 היה הילד הרע  של הספרות והתיאטרון האידי. מי שכונה "דיקנס האידי"  "מופסאן  וגורקי היידי", הועמד פעמיים לפרס נובל, היה דמות שערוריתית עוד לפני יצחק בשביס זינגר ולפני  חנוך  לוין. המחזה שלו "אל נקמות" וספריו הדנים בנצרות הביאו אותו לפסגות וגם לתהומות.

   ב-1906  בעקבות המהפכה הוא נמלמט מהאימפריה הרוסית ומתיישב בשוויץ. החל מ1906  הוא  מפרסם  ספרים הסובבים

סביב חיי העולם התחתון, וגיבוריו הם  גנבים,רוצחים וזונות, אנטיתזה להיותו  בן למשפחת  חסידים.

   באותה עת הם מפרסם באידיש את "גאט פון נקומה" (אל נקמות) ומראה את היצירה לי.ל. פרץ שממליץ  לשרוף  אותה.

אבל המסע של המחזה כבר עושה את הצעדים הראשונים תחילה ב-1908 בוורשא בשפה הפולנית, לאחר מכן אש מגיע  לברלין.

שם הוא רואה את   השחקן האוסטרי יהודי  רודולף שילדקראט בתפקיד "הסוחר מוונציה"  בביומו של מקס ריינהרדט שהועלה

ב"דויטש תיאטר"  בברלין,   אש  מושפע  כל כך ומחליט  שזה  יהיה  המקום  בו יוכל המחזה שלו לקרום עור וגידים  ולפרוש כנפים.  הוא מיעד   את התפקיד  של יעקל צ'פצ'וביץ לשחקן  שילדקראט. ריינהרדט מתרגם את   המחזה לגרמנית  וב-1910  המחזה   מוצג בברלין בביומו של אפרים פריש עוזרו של  ריינהרדט.

   באותה  שנה  הוא מגיע לניו יורק, העתונות גועשת וקוראת לנדות את  אש. ב-1911 הצנזורה  אוסרת על ההצגה , השחקנים

והמעורבים בהעלאת המחזה נידונים בבית משפט  וגזר הדין הוא קנס של  200 דולר על כל אחד מהם.

ב-1918  הוא מתורגם לאנגלית וב-1922 מועלה  באוף  ברודווי.  אגב.. רק  ב-1946 שנים מועטות לפני   פטירת הסופר מובטל האיסור  שחל על ההצגה    על ידי הצנזור  האמריקאי.

    בארץ  הוא מועלה לראשונה ב-1922 בעברית בתיאטרון  הדרמטי באולם ציון בביומה של מרים כהן  ברנשטיין ומעורר

מחאה גדולה. בשנות ה-30 אש מסתייג מההצגה ואוסר על להקה יהודית בבודפסט להציגה כדי לא לשמש חומר בעירה

לאנטישמיות   הגואה. רק ב-1974  אחרי מות  הסופר, מתחיל  המחזה לשמש מדי פעם חומר  ללהקות קטנות או לבתי ספר למשחק  להתנסות בדרמה כל כך מיוחדת, פורצת גבולות  וכל כך עכשוית.

    אש סופר  אמיץ ,שובר מוסכמות   במחזה זה, מגלה טפחיים מהחיים הסודיים של זונות ולסביות בעולם היהודי של תחילת המאה העשרים.

   אז מה  יש בו במחזה שכל כך מעורר רגשות של אנטי. יעקל צ'פצ'וביץ אדם דתי  שבביתו במרתף הוא מקיים עסק לכל דבר. זונות יהודיות המוכרות את מרכולתן לעל דורש. אשתו שורה, לשעבר  אף היא זונה מתחתנת אתו והם  מביאים לעולם את

היהלום של חייהם, רבקה'לה. בגיל  17  היא מיועדת  לחתן  שמנסים  לשדך  לה.    הדבר מבעית אותה, ומפחיד מה יקרה   לה בליל החתונה.  בצר לה  היא מפתחת יחסי קרבה  לזונה בשם מנקה, מה שמביא אותן  בסופו של  דבר לאהבה גופנית.

    יעקל, שמזמין ספר תורה,כדי לכפר על   עוונותיו העיסקיים, מגלה את דבר אהבתה  של  בתו לאחת הזונות. מאחר 

והעסק מתפרק, הזונות  יוצאות מביתו של  הבוס שלהן, גם רבקה'לה עוזבת  יחד עם   כולן. שורה, אמה שבלית ברירה,

הופכת שוב  להיות זונה, רק כדי שאותו  בחור שהשתלט על העסק, יתן לה להוציא את בתה משם ולהחזירה  לבית, מציעה לו את גופה, תכשיטיה וכספה, אבל הוא צוחק לה. רבקה'לה  מוצאת את הפתרון   היא תולה את עצמה  בחדרה.

    ההצגה   הזו בבימוי ועיבודם של   טיראן ורוזנברג, עם התפאורה והעיצוב של ערן עצמון,הופכת להיות עכשוית, זורמת,

מודרנית כל כך ואתה שוכח  שבסך  הכל מי שכתב אותה הוא יהודי, פולני, ממשפחה חסידית,בעל אומץ בלתי נתפס בהתחשב

בפוריטניות של התקופה.  כל זה מביא את 'אל נקמות'   לתפוס מקום של כבוד בכל רפרטואר של עולם התיאטרון, מה שצריך

לעשות רק לשנות את שמות המשתתפים  ואת  השפה ויש לך הצגה אוניברסלית.