לאמדאוס מוצרט היו 155 פרגמנטים (רסיסים,שברים) של יצירות שלא סיים אותם ומהם 121 רק מהעשור האחרון לחייו.
מה גרם אם כך לפרופ' טים גו'נס,מלחין.מורה וסגן ראש האקדמיה המלכותית למוסיקה בלונדון להשלים 70 מהם.
אורית וולף,פסנתרנית בעל תארים ופרסים לאין ספור החליטה לצ'פר את קהל מאזיניה הפוקדים את הקונצרטים שלה מזה שנים ולצרף את גו'נס לתוכנית הבוקר שלה.
למעשה זה היה קונצרט מתודי שהקשה על מי שאינו מקצועי בתחום ,להבחין בדוגמאות מהסונטות שהביאו כאן, היכן מסתיים מוצרט ומאיזו נקודה התחילו ההשלמות של גו'נס ושל וולף.
מה מביא חוקרים מוסיקאיים כמו גו'נס להרגיש את מגע הקסם של היד הכותבת, המוצרטאית ,לתהות מדוע זנח המלחין
את סיומה של יצירה זו או אחרת . הדעה הרווחת היא שבהיותו מלחין כל כך פורה מין "סיטונאי" , היה מזניח את זו שעסק בה לטובת אחרת וכך גם לקבל תמורה שכל כך היתה חסרה לו בימי חייו. אבל גו'נס מעמיק מעבר לכך. הוא משווה את כתבי היד מה היה לפני ואחרי זו הנזנחת כדי למצוא אלמנטים שהיו יכולים להיות במשבצת החסרה, שהרי הז'אנרים של
מוצרט הקדימו את זמנו. האם תווים אופטימיים או כרומטיים ,מזו'ר או מינור יתאימו לאין סופיים ?!.
וכמה מילים על פרופ' גו'נס האדם. חשבנו יעלה על הבמה איש דק וגבוה בעל פפיון והומור יבש. אלא שגו'נס הוא היפוכו של מחשבה זו: דובי, חייכן,סמוק לחיים,מנשק ובעל הומור. ואילו ווולף עצמה ?? כאן צריכה להשאל השאלה: לפסנתרניות
יש גוף של צ'לו ורגלי פסנתר ?
אחרי קונצרט זה אפשר לומר בוודאות לוולף רגלים וגוף חטוב, כי הפעם בניגוד לכל הפעמים שאני ראיתי אותה, היא הגיעה
(אולי כהתרפקות לימיה כסטודנטית בלונדון) בחצאית מיני, נעלי עקב וחולצה די צמודה.
לסיום ניגנה וולף עם עינת פבריקנט את הסונטה מס. K 448 לשני פסנתרים וחשבתי לעצמי כמה טוב שאף אחד לא לקח על עצמו לסיים את פרגמנט הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט.