משימה לא קלה לקח על עצמו הכוריאוגרף אביחי חכם: בתנועות של 8 רקדנים ו-2 שחקנים ,ללא מילים ובכמה אביזרים סימליים,
לסכם מהלך חיים מורכב של האמנית פרידה קאלו.
הבמה חפה מכל אוביקט ורק התאורה של קרן גרנק מבליטה את הצבע האדום הדומיננטי שבחר המעצב ערן עצמון,
המוסיקה הדרום אמריקאית המשלבת בתוכה טקסט של פרידה הינה רעשנית,צבעונית שלא משאירה כמעט קורטוב של שקט לרגעים הכי אינטימיים המתרחשים בין פרידה לדייגו ריוורה, בעל, אמן בעל שיעור קומה וגוף.
4 רקדנים ,4 רקדניות בטייצ'ים לבנים, לא נחים לרגע ויש שמשלבים כסאות מה שמעלה ציטוטים מלהקתה של פינה באוש. היו
בהחלט כמה סצנות מקוריות כשהלהקה פורצת דרך פתחים בקיר האדום והם נתלים על ווים כמו באומגה.
פרידה עצמה,לירז צ'רני, בשמלות פרחוניות הקרויות שמלות הטהואנה,המקסיקניות, זר פרחים שזור בשערה וגבות מחוברות
סימנה הבולט, מגיעה לסטודיו של דייגו עם ציורים משלה, מרגע זה הקשר ביניהם לא יפרם עד סוף ימיה, שהסתכמו ב- 47 שנים.
אחרי התאונה שמשאירה אותה מפורקת, עוברים לנגד עינינו כמה פריטים שהיו חלק בלתי נפרד ממנה :קורסט (חגורת בטן וחזה
עשויה מחומר קשיח) כסא גלגלים ומיטה שהיתה אביזר הכי משמעותי ועדה לסבל בלתי יתואר וניתוחים בלי סוף, וכל אלה לא
הפסיקו את המעין הנובע האמנותי שלה. זו המיטה בה דייגו מבצע מעשי אהבהבים עם נשים שונות,בעוד פרידה עומדת בצד,רואה
ומכילה.
מופע על גבול הפנטומימה שלא יכול למסור ולעמוד על ההקשרים והסיבות הפסיכולוגיות שאפפו את הזוג המיוחד הזה,קאלו וריוורה.
אביחי חכם עשה כאן עבודה מתומצתת שהניקיון והמינימלי של המסביב השלים את התמונה כולה.