אמנית יוצאת דופן מציגה במוזיאון ישראל ירושלים את האמת שלה על החיים שהיו שם באוקראינה ושל כאן ועכשיו.
המחשבות שלה תורגמו בתחילה ע"י מתוים קטנים,סקיצות שיהפכו עם השנים לבדים גדולים מאוד שיכילו את דעות ילדה בת 14 כשהיתה אז בזמן עליתה ארצה ואת הסתכלותה החודרת בחיים שלה כאן בישראל.
העבודות שלה מצטיינות בצבעוניות יתרה, גושיות,לא מלוקקות מלאות הומור ואקספרסיביות. רשמי ילדותה מתמקדים במראות ובחויות שלה ושל משפחתה הגרעינית. "לחם" היא תמונה של אנשים המשתרכים בתור ללא סוף, שעות בשלג ובקור כדי לקנות לחם אחיד.
בבית הספר ילדים מחוקי פנים,בתלבושות אחידות בצבע חום ועניבות אדומות, מדי המפלגה,אוכלים בעליבות את אותו האוכל. בדירה הקטנה העטופה בטפטים אדומים מעילים תלויים על קולב בכניסה ובפתח סבתא מגיעה מהחוץ המושלג ,כשזויה ואחיה נתלים עליה "מה הבאת לנו הפעם סבתא,".
"פוטש"(מרידה-הפיכה)מביאה לנו את זמן הנסיון להפיל את השלטון הרוסי, הטלויזיה במשך שעות משדרת את הבלט "אגם הברבורים" כדי לא לספר לעם את המתרחש. אמא של זויה בחולצת טריקו עם כיתוב " gucci" בידה סיר אמאייל עם
מרק עגבניות לידה יושבת לשולחן זויה אף היא פעורת פה למול המכשיר,התמהון מבליט את האף הגדול הבשרני "הם שידרו פעם אחר פעם את הבלט והקריסטלים בארון הכחול היו שבירים כמו המצב".
יום העליה לארץ אף הוא מתואר בצורה עגמומית מכבש המדרגות של מטוס אל על,יורדים ראשונה זויה,אחריה סבתא 1, סבא,אמא,אבא, ולבסוף סבתא 2 זעופה פולטת "קורבנות חדשים".
עכשיו מגיעים הציורים של "מצא את ההבדל" הכותרת : בריונות בבית הספר , "בברית המועצות התנכלנו מפני שאנחנו יהודים. כאן בישראל בגלל שאנחנו רוסים". אותן הדמויות בצבעי בגדים שונים אולם הפחד ניכר במי שמתנכלים לו.
"שישי בשיכון" מתארת הסצנה הגדולה מי שמחטט בפח אשפה, מי רץ לבית הכנסת, או מי שתולה כביסה.
בשישי של שם, בחורים אונסים צעירה, קבוצה של שתיינים, שלג מפשיר וילדים על מחליקיים מעץ.והשאלה של הציירת
"האם הבית שהקמנו כאן עדיף מהבית שעזבנו?"
ציורים של זויה המתבגרת על החיים של משפחתה ושלה עצמה.
המעמד הנוראי "ברית המילה של דודי יאשה" השוכב על מיטת ברזל צרה, בחלל כמין חדר אמבטיה מוקף באריחי חרסינה לבנים, כששני רבנים עם ידים שעירות מלאות דם עומדים מעליו והוא שותת דם.
"איציק פלאפל" ציור שבו שתי דמויות, הבוס איציק,בריין עם גופיה,אצבעותיו חשוקות בטבעות וגורמט כבד לצוארו, מנסה לחבק את הרוסיה הצעירה,לבנת פנים המפוחדת עד מוות כשלגופה טריקו עם הכיתוב "פלאפל איציק".
ובין לבין יושבת משפחתה של זויה בחדר קטן, אריחי בטון, כסאות פלסטיק שולחן עגול עם שעוונית משובצת,יושבים
ושוברים את הראש ליד חוברות בעברית כשהאח כבר יודע יותר מהם את השפה מנסה לעזור .וכשהאמא בגופית כיתוב
" crazy" לא נשאר לזויה אלא לקרוא לציור "עברית מזדיינת".
ואתה הולך מסביב לקירות סופג את הציורים הגדולים ואת המפח נפש המשתקף מהם כמו כלי הקריסטל,קנקן התה ובובות החרסינה שהשאירו מאחוריהם ועולה השאלה של זויה עם התנפצות המיתוסים "ההבטחה הסוביטית לעולם מושלם והבטחת הציונות ליהודים".
היום זויה מורה ב"בצלאל" עם תערוכות לרוב והכרתה כאמנית מהשורה הראשונה , אולי תפתיע אותנו בעתיד
עם עבודות אחרות,אופטימיות וכמובן עם ההומור הכל כך אופיני לה.