הפרומואים לתוכניות אמורים בכמה שניות לשכנע אותנו כי בתוכנית, הבאה עלינו לטובה, יהיה משהו דרמטי, מעניין, מותח, מצחיק, נורא, שישכנע אותנו כי אנו חייבים לראות מה יהיה. פעם הם היו, או לפחות נחשבו, אמינים והציגו תקצירים של הקטעים הכי דרמטיים, אותם הדגישו והעצימו עם מוסיקה, קריינות דרמטית וכד'. אך נראה כי הם התפתחו ולא ממש לטובה, אלא הם הגיעו לרמה חדשה - של רמאות!

הפרומואים של התוכניות ברמה הנוכחית מחפשים כיצד לרמות את הצופים. נראה כי הם גם הופכים להיות או נתפשים כחלק מהתוכנית, חלק מהעריכה המגמתית שקיימת בתוכניות הריאלטי השונות. הפרומואים כעת מרמזים על דברים הפוכים, על דרמות שלא היו, על מהלכים שוליים ולא קשורים, שאותם מחברים יחד לטובת המצאה חדשה של אירוע שלכאורה היה. כלומר התגלה לו אלוהי העריכה. הכל יכול להיות מוצג כהיה בעזרת העריכה המגמתית, השקרנית.

 "המטבח" - הפרומו שרמז על הלא היה

הפרומואים שמהווים לדעתי התחלה של "מגפה", של סגנון בעייתי ומסוכן, הם הפרומאים של תוכנית המציאות "הישרדות" (ערוץ 10) עם הפרומו "רוץ משה רוץ", שרמז כי משה עומד לזכות בתחרות ולהשיג חסינות, והפרומו של תוכנית המציאות "המטבח" (ערוץ 2, קשת), שהכריז לצופים כי התרחש מרד טבחים.

הפרומו של התוכנית "הישרדות", שנקרא "רוץ משה רוץ", רמז בצורה עבה ומגמתית כאילו הפעם משה, שנבנה על ידי העריכה כדמות טיפשה, נאיבית, חלשה ושולית (כשההדהוד לסרט "פורסט גאמפ" רק מוסיף ומחזק את ייצוגו כטיפוס נאיבי ולא ממש חריף), יזכה בתחרות מול דן ויזכה בחסינות, דבר שיכול להוביל למהלך דרמטי בעלילה שהפכה לברורה ומשעממת שסופה כבר כמעט וברור לכולם. בפרומו נראה משה מוביל על דן בתחרות ריצה ואת דן בהבעה של פליאה ואכזבה, אך בתוכנית עצמה התגלה כי התחרות הזו כלל לא הייתה חלק מהתחרות הרשמית, אלא זו הייתה תחרות "ספורטיבית" מטופשת בין דן למשה, שטען כי הוא רץ מהר. שום דבר לא ממש השתנה וכמובן שמשה לא עשה "מהפך" בתחרות, בעלילה, כפי שהפרומואים ניסו למכור לנו את השקרים שנערכו כהלכה.

ערוץ 2 ראה כי טוב, כי חוקי הפרומואים השתנו, כי מותר כעת לרמות את הצופים, והם עשו מהלך דומה: לקראת תוכנית המציאות "המטבח" ששודרה ב- 21.4.2008 הציגו הפרומואים במהלך כל השבוע כי היה מרד טבחים. נראה בפרומו כי כאילו למתחרים בתוכנית נמאס מהצעקות והרודנות של השף קדם והם עוזבים את המטבח באמצע סרוויס, אך בתוכנית לא היה ולא נברא הדבר. היה מקרה שבו לא הקשיבו שתי הבנות לשף, שביקש לחמם את הטארט ולא עשו כן והיה גם שנופית החזירה צעקה לשף בלי לסיים המשפט ב- "כן השף". אך מרד? יציאה רבתי של המתמודדים? לא היה ולא נברא. עבדו עלינו בלי בעיה. אנחנו צרכנו את הדימויים בלי להפעיל הרבה מנגנונים של הגנה. זוהי הרי תוכנית מציאות, זהו הרי פרומו שמתמצת את מהלך העניינים, לא? אז כנראה שכבר לא!

הדבר, במבט ראשון ומחשבה ראשונית, לא נשמע כמשהו רע ובעייתי, אלא זה נראה כמו מהלך טבעי של התפתחות הטלוויזיה בעידן תוכניות המציאות, בהם חייבים לייצר דרמות מתוך חומרים מציאותיים, לכאורה משעממים, אך מכאן נוצרת בעיה והיא חמורה - הפרומואים הפכו להיות סימפטום לטלוויזיה לא אמינה, הפרומואים, אשר נתפשים כעת כלא אמינים, כרמאים, הופכים למייצגים המובהקים של הטלוויזיה המסחרית כולה, שלה לא ניתן עוד להאמין, אלא צריך להיות חשדנים בכל דבר שמוצג לנו.

חיזוקים לכך לא חסרים כמו המקרה האחרון של "חשיפת האמת" על התוכנית "הישרדות" הישראלית וההתערבות המאסיבית של ההפקה, אשר נחשפה בעיתון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", שם נטען כי ההפקה התערבה בבחירות של הבנות שרצו להצביע כנגד דן, שהאכילו את חלקם של המתמודדים, שהבעירו אש ל"שורדים", אשר בילו למעשה בחוף מוכרז, שמאחוריו נמצאות וילות מכובדות ועוד כהנה וכהנה עלילות והתערבויות שחושפות את טבעה של הטלוויזיה, אשר מייצרת "מציאות" שנמכרת כ"אמיתית".

מצד אחד הדבר מוביל לביקורתיות מצד הצופים, שמתפקחים ומבינים כי יש לקחת הכל בעירבון מוגבל, אבל מצד שני יכולה להיווצר תחושה של בגידה ושל אכזבה שמלווה בהרגשה כי אין באפשרות האזרח הקטן להאמין לדבר. אם הכל יילקח בעירבון מוגבל התחושה שתיווצר היא של חוסר אמון במערכת כולה, של אין אמת אחת שיכולה להיות מוצגת, שאי אפשר להבין את המציאות סביבנו, כיוון שעליה עלינו כל הזמן לערער. הדבר עלול להביא לניכור של הציבור ולחוסר אמון מוחלט בתקשורת כולה. וזה לא משהו טוב, אלא זוהי תחילתה של משבר אמון במה שאמור לייצג את האינטרסים של ציבור הצופים, הצרכנים, שמתחילים להרגיש מרומים שוב ושוב.

אז מה עושים בנידון? לדעתי לא הרבה. את הגלגל לא ניתן להחזיר אחורה, אלא הסגנון של הפרומואים רק הולך ומשתכלל. הפרומואים שמתמצתים מה יהיה בשבוע הבא עדיין יישארו אך להם רק יתווספו עוד עריכות מגמתיות ורמאויות, שבסופו של דבר יובילו הצופים לפקפק בכל התכנים. נותר רק לקרא לצופים להיות ביקורתיים, לשאול עצמם מה הם רואים ולסנן מתי מדובר על תכנים ערוכים ומתי אפשר להאמין לתכנים. כלומר, למעשה כאן נולד הצופה הביקורתי, אם עד כה הוא התעצל והפגין פאסיביות ונאיביות מול המוצג.

פורסם באתר טי-וי ישראל