יש ובתכניות הטלויזיה במסגרת "דוקו" מועלים סרטים על טיפוסים מיוחדים וכך הם עולים שוב לכותרות, לדוגמא לילאן לוי ילידת עירק, משוררת נשכחת שעשתה חיל בצרפת. כזו היא מרים בן שמחון, שעל הקהילה של משוררי ישראל,לתקן את העוול שנעשה לה ויצרפו את 4 ספרי השירה שלה למדפי ספרי השירה , שווה בין שווים.
בן שמחון נולדה במרסיי ב-1950 ומתה ב-1993 . חיה עם אמה הגרושה ושני אחיה בקטמונים בירושלים.
כל מי שנזכר בה לא שוכח צעירה שכותבת אובססיבית שירים על גבי מפיות ניר של בתי קפה ירושלמים ותל אביביים.
"עליזה אלפנדרי" זה היה השם שהיא נתנה לגיבורת שיריה "נערה מן הקטמונים" :,כולם יודעים שהיא בחורה עושה את הטוב בעיני אלוהים. מכבסת את בגדיה,מקפידה חובותיה לפי הסדר, היתה באה בהתנשאות כזו מעלי, היתה מתבטאת בצורה
פוגענית".
מספרת אמירה הס,משוררת,ציירת וחברתה "עד גיל צעיר חשבה שאלוהים הוא מרוקאי. היא התביישה במקורות שלה
במוסיקה שלה".
את האהבה שהיתה חסרה לה חיפשה בחברת אמנים משוררים שראתה בהם משפחה מורחבת. וכך היתה עושה את המסלול בין ירושלים לתל אביב. היתה קיצונית בהתנהגותה,השתכרה ,התנסתה בסמים ואף היתה מתפשטת במסיבות.
דור הביטניקים של שנות ה-70 השפיע במיוחד על יושבי בתי הקפה התל אביביים. במקום הסתופפו מנחם בן,גבריאל מוקדי,דן אבידן, כאלה שבן שמחון רצתה להשתייך אליהם במיוחד קסם לה המשולש של יאיר הורביץ,יונה וולך ומאיר ויזלטיר. האחרון היה האידיאה פיקס שלה, ההתאהבות בו עברה גבולות של התנהגות נורמלית. לפעמים היתה שוברת את דלת הכניסה לדירתו,היא ראתה בויזלטיר דמות בלתי מושגת מין דוריאן גריי כזה.
בסרט שביים "אהבה מתרגשת לבוא" מעמת הבמאי אלדר בוגנים את מאיר ויזלטיר לנוכח הקראת מכתבה של בן שמחון, מכתב שהתגלה לפני שנים מעטות. מילים שפונות אליו ישירות כאילו נאמרו זה עתה. "שני שירים שרציתי שתקרא,אבל
אתה בעצם רק ציטטת כמה שורות שקראת בעיתן.אני יודעת שיש לך תהיות לגבי המיניות שלי. אנא תהיה זהיר אתי,תהיה איטי אתי, העור שלי חלק כמו משי".
ואיך מגיב המשורר,מה יש לו לומר חוץ מהנהון ראש "לא היה לי זמן וכסף להקדיש לה,לא צעקתי עליה. היא אמרה שיש לנו הרבה על מה לדבר, שהרי היא באה במיוחד מירושלים. צריך לקרוא שירים בתמימות, לראות מה יש בהם" ומוסיף " שמעה אותי כמו בלילה, חלפה ממני אליה להשביח את היצירה שלה". יש האומרים כי בן שמחון רצתה להוכיח לויזלטיר כי
היצירה שלה לא נופלת משלו. יש המשווים אותה ליונה וולך,שהרי בשירה הלקוח מהספר "אקזיסטנצליזם חרד''
"ולמה לא מין בעצם (היה לנו ערב אינטלגנטי לעילא")אני יודעת את סליל המשי המחבר, בין ראשי לפות שלי, גם אתה לא ידידי". הטרוף הזה בין שירים ולאהבה בלתי מושגת,הביאו אותה לצאת ולבוא בבתי חולים לחולי נפש.
מנחם בן משורר "היתה לי הסתייגות ממנה, קושי להתחבר אליה. נרתעו ממנה בגלל השגעון."
אלא שבן זוגה של בן שמחון שמעון צימר,משורר אף הוא מוסיף "אהבתי אותה,הסתובבנו בחבורה של גבריאל מוקדי,אבידן ניסה להתחיל איתה, היתה חתיכה. לי עצמי היה קשה עם הקשר שלה לויזלטיר,האם זו היתה רק פנטזיה?"
6 שנים לפני מותה בתאונת דרכים היא חזתה זאת בשירה :"חציתי את הקווים האדומים של הנפש, כמו חתול חוצה
כביש,היה פראי נשגב,לא מובן לאיש, מלבדי, משפיל".
אמירה הס "דמותה היתה טרגית, בודדה,מחפשת אהבה מחפשת אנשים. היה בה רצון קמאי ,סוריאליסטי, מבקש אהבה יחידנית".
עד היום לא פענחו את התאונה הזו,,והתהיה עדיין עומדת: האם זו היתה התאבדות.
על מצבתה חקוקים שני משפטים : יקירתו המשוררת, מרים בן שמחון.